ביאור:מבנה חבקוק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ה' הראה לחבקוק בחזון את כיבושיהם האכזריים של הכשדים, וחבקוק מתח ביקורת חריפה על החזון הזה - ראו מבנה חבקוק א . לאחר מכן הוא התייצב וטען, כמו חוני המעגל, שלא יזוז ממקומו עד שיקבל תשובה:
תשובת ה' לדברי חבקוק מתוארת בפרק ב. ראשית, הוא אומר לו לכתוב את התשובה:
- (חבקוק ב ב): "וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: 'כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ". ולמה חשוב שהביאור של החזון יהיה כתוב על הלוחות, יחד עם החזון עצמו? -
- (חבקוק ב ג): "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר": החזון הזה מדבר על העתיד הרחוק, ועד שיגיע אותו עתיד - השפה תשתנה ובני-האדם כבר לא יבינו את דברי החזון. ולכן צריך כבר מעכשיו לכתוב ביאור יחד עם החזון.
חבקוק טען חמש טענות; ה' עונה לו חמש תשובות, לפי הסדר (ע"פ דעת מקרא) :
1. (פסוקים 4-5) בתגובה לדברי חבקוק " לא נמות ... למה תביט בוגדים , תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?!" ענה ה':
- (חבקוק ב ד): "הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"( פירוט ): העם שהתנהגותו עופלה (התנשאה, כמו "ויעפילו לעלות ההרה") ולא ישרה (היתה במרמה) - נפשו בו (הוא ימות, כמו "מות יומת... דמיו בו": ויקרא כ ט). כלומר: מי שהתנהג בגאווה ובמרמה - ימות; אבל העם הצדיק יחיה בזכות אמונתו, אמינותו ונאמנותו. העם הצדיק לא ימות; העם הרשע ממנו לא יבלע אותו.
- (חבקוק ב ה): "וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד , גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה; אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ, וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע; וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים"-
- כל זה יתקיים אף כי (למרות) שהעם הבוגד שותה יין , מתהולל ושמח, ולמרות שהוא גיבור יהיר, מתגאה בגבורתו ואינו רווה מכיבושים: הוא רוצה לבלוע את כל העמים כמו שהשאול בולע את כל החיים. ויש כאן רמז, שדווקא לאחר שהעם הבוגד יצליח (לכאורה) לממש את תאוותו הבלתי-מוגבלת - לאסוף אליו את כל הגויים - וישתה יין מרוב שמחה - דווקא אז יבוא עליו המוות, והעמים הצדיקים יחיו.
2. (פסוקים 6-14) בתגובה לדברי חבקוק "ותעשה אדם כדגי הים , כרמש לא מושל בו; כולו בחכה העלה, יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו..." ענה ה':
- (חבקוק ב ו): "הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ, וְיֹאמַר:...". דווקא ההשתלטות הכשדית (והנפילה הגדולה שתבוא אחריה) תקדם את התרבות האנושית. העמים הכבושים יראו את הצדק הא-להי מתממש, יחכימו מכך ואף ימשלו משלים. בהמשך מתוארים שלושה משלים שיישאו העמים הכבושים, המתחילים במילה "הוי":
- משל ראשון (פסוקים 6-8): "... "הוֹי, הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ, עַד מָתַי? וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט'" "; (חבקוק ב ז): "הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ, וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ"; (חבקוק ב ח): "כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים, יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים; מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ": במשל זה נמשל העם הבבלי לאדם שמרבה (=לווה בריבית), אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים; הוא שוקע בחובות כבדים ומעביט (=ממשכן) את עצמו, אבל לפתע-פתאום, כל הנושכים שלו (הנושים שהלוו לו בנשך=ריבית) מתעוררים ושוסים (=בוזזים) אותו. כך גם העם הבבלי: הוא לקח הרבה שלל מעמים אחרים, אבל כל האנשים שנשארו מאותם עמים יקחו ממנו את השלל בחזרה, בריבית דריבית, כך שהוא לא ייהנה בכלל מכל השלל הזה (מלבי"ם, דעת מקרא) .
- משל שני (פסוקים 9-11): (חבקוק ב ט): "הוֹי, בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ; לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע". (חבקוק ב י): "יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ; קְצוֹת עַמִּים רַבִּים, וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ". (חבקוק ב יא): "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה".
- משל שלישי (פסוקים 12-13): (חבקוק ב יב): "הוֹי, בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים, וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה". (חבקוק ב יג): "הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת; וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ".
- סיכום (פסוק יד): (חבקוק ב יד): "כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד ה', כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם". גם אם בני-האדם הכבושים נראים עכשיו כמו דגי הים - בסוף התהליך הם יידעו את כבוד ה', והדעת תמלא את הארץ כמו שמים מכסים את הים. ויש בכך גם רמז, שכאשר העמים הכבושים ידעו את כבוד ה' - הם יחזרו למקומם הטבעי, כמו דגים שחוזרים למקומם הטבעי בים.
3. (פסוקים 15-17) בתגובה לדברי חבקוק, "על כן ישמח ויגיל", תיאר ה' את סופם המר של השמחים והחוגגים:
- (חבקוק ב טו): "הוֹי, מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר, לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם"
- (חבקוק ב טז): "שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד, שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל; תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין ה', וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ"
- (חבקוק ב יז): "כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ, וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן; מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ"
4. (פסוקים 18-19) בתגובה לדברי חבקוק,"על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו...", ענה ה':
- (חבקוק ב יח): "מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ, מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר; כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו, לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים": מה אכפת לך שהוא עושה מכלי-הנשק שלו אלילים, ומקריב להם קרבנות?! זו בעיה שלו - האלילים לא יעזרו לו בשום דבר.
- חבקוק ב יט: " "הוֹי, אֹמֵר לָעֵץ 'הָקִיצָה', 'עוּרִי' לְאֶבֶן דּוּמָם; הוּא יוֹרֶה? הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף" , "וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ" "
5. (פסוק כ) בתגובה לדברי חבקוק "העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול", ענה ה':
- (חבקוק ב כ): "וה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ"":" ברגע שה' ייכנס להיכל קדשו (לבית-המקדש) - כולם יפסיקו את כל מה שהם עושים מפני כבודו, ובפרט - גם הבבלים יפסיקו להרוג גויים והארץ תשקוט. כך שאין לך מה לדאוג מהעתיד.
תגובות
[עריכה]תודה רבה :)
ממליצה להסתכל במגילת"פשר חבקוק" באתר מוזיאון ישראל- [1]
- -- ניצן רוזן, 2015-03-30 20:05:23
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/xv-02