ביאור:מ"ג שמות יג טו
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ[עריכה]
ויהי. החל לומר בחוזק יד הוציאנו. ושב לפרש מה היתה היד החזקה והיא מכת הבכורים. כי על יד זה יצאו ממצרים ולא על יד מכת הראשונות. וככה אמר המשורר למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. ומשה תפס דרך קצרה כי ידוע היה באמרו ויהרוג יי' כל בכור והציל בכורינו ובכורי בהמתינו. ועם זה ידבק על כן אני זובח. ולא עם הריגת בכורים:
ויהי כי הקשה פרעה. ובהיות שפרעה הקשה לשלחנו, והוא נמשל לחמור, כאמרו "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ) , והיה יכול לפדות עצמו ועמו בשלחו את ישראל, שהם נמשלים לשה, כאמרו "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז), וכן באמרו "ואתנה צאני" (יחזקאל לד, יז). ויהרג ה'. והאל הרג את הנמשל לחמור כאשר לא נפדה בשה. כל בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראויים ללקות עמהם על דרך "פן תספה בעון העיר" (בראשית יט, טו), והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט. על כן אני זבח. בכור בהמה. וכל בכור בני אפדה. כדי שיהיו מותרים בעבודת חול
ויהי כי הקשה. כל זה תאמר לבנך וכן מוכיח מדכתיב הוציאנו ה' ממצרים. כי הקב"ה אמר למשה כל פרשה זו. וישראל אומר לבנו הוציאנו ה' וגו' כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו שיאמר משה לישראל והיה לאות על ידכה כי בחוזק יד הוציאנו וגו' אלא האב אומר לבנו כך:
וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה[עריכה]
ויהי. החל לומר בחוזק יד הוציאנו. ושב לפרש מה היתה היד החזקה והיא מכת הבכורים. כי על יד זה יצאו ממצרים ולא על יד מכת הראשונות. וככה אמר המשורר למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. ומשה תפס דרך קצרה כי ידוע היה באמרו ויהרוג יי' כל בכור והציל בכורינו ובכורי בהמתינו. ועם זה ידבק על כן אני זובח. ולא עם הריגת בכורים:
ויהי כי הקשה פרעה. ובהיות שפרעה הקשה לשלחנו, והוא נמשל לחמור, כאמרו "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ) , והיה יכול לפדות עצמו ועמו בשלחו את ישראל, שהם נמשלים לשה, כאמרו "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז), וכן באמרו "ואתנה צאני" (יחזקאל לד, יז). ויהרג ה'. והאל הרג את הנמשל לחמור כאשר לא נפדה בשה. כל בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראויים ללקות עמהם על דרך "פן תספה בעון העיר" (בראשית יט, טו), והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט. על כן אני זבח. בכור בהמה. וכל בכור בני אפדה. כדי שיהיו מותרים בעבודת חול
עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיקֹוָק כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:[עריכה]
ויהי. החל לומר בחוזק יד הוציאנו. ושב לפרש מה היתה היד החזקה והיא מכת הבכורים. כי על יד זה יצאו ממצרים ולא על יד מכת הראשונות. וככה אמר המשורר למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. ומשה תפס דרך קצרה כי ידוע היה באמרו ויהרוג יי' כל בכור והציל בכורינו ובכורי בהמתינו. ועם זה ידבק על כן אני זובח. ולא עם הריגת בכורים:
ויהי כי הקשה פרעה. ובהיות שפרעה הקשה לשלחנו, והוא נמשל לחמור, כאמרו "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ) , והיה יכול לפדות עצמו ועמו בשלחו את ישראל, שהם נמשלים לשה, כאמרו "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז), וכן באמרו "ואתנה צאני" (יחזקאל לד, יז). ויהרג ה'. והאל הרג את הנמשל לחמור כאשר לא נפדה בשה. כל בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראויים ללקות עמהם על דרך "פן תספה בעון העיר" (בראשית יט, טו), והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט. על כן אני זבח. בכור בהמה. וכל בכור בני אפדה. כדי שיהיו מותרים בעבודת חול
כל פטר רחם הזכרים מהמין הראוי לזבוח לפני השם: