ביאור:מ"ג ויקרא יז טז
וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ
[עריכה]ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. על רחיצת גופו עונש כרת. ועל כבוס בגדים במלקות:
וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
[עריכה]ונשא עונו. אם יאכל קדש או יכנס למקדש חייב על טומאה זו ככל שאר טומאות:
ונשא עונו. אם יאכל קודש או נכנס למקדש:
ונשא עונו. תמיד והוא יסלח עונו בעונש שיביא השם עליו
ונשא עונו. כפי שיחטא בטמאתו, אם שיאכל קדש או יגע בלבד או יטמא טהרות של חלין.
[מובא בפירושו לפרק י"א פסוק כ"ד] וטעם יטמא עד הערב. בכל הפרשה, כי בערב יטהר אם רחץ בשרו במים. אבל קצר ברחיצה, בעבור שהזכיר (בפסוק הבא) כבוס בגדי הנושא שהוא הטבילה, וכל שכן שירחץ גופו. וטעם יטמא עד הערב. בכל הפרשה, כי בערב יטהר אם רחץ בשרו במים. אבל קצר ברחיצה, בעבור שהזכיר (בפסוק הבא) כבוס בגדי הנושא שהוא הטבילה, וכל שכן שירחץ גופו. וכשהשלים להזכיר כל הטומאות בנבלות ובשרצים הזכיר הטבילה בכלים, במים יובא וטמא עד הערב וטהר, (פסוק לב) והוא הדין לאדם כי ממנו נלמוד. ובפרשה אחרת (להלן יז טו) פירש, וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב: והזכיר גם העונש, ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו (שם פסוק טז), והוא כלל לכל טומאת הנבלות, וממנו נלמוד לשרצים, וכבר הוזכרה כאן הרחיצה בשרצים כמו שכתבתי. והחמיר הכתוב במשא יותר מן המגע בכבוס הבגדים, מפני שדרך הנוגעים ליגע בידו בנחת, אבל הנושא אותם, דרך משא שיכבד עליו ובגדיו יסייעו אותו ברוב פעמים:
ובעבור שהזכיר דברי השעירים שהיו עושים במצרים נסמכה זו הפרשה והעריות על מעשה ארץ כנען כי כן מפורש בסוף: