ביאור:מ"ג דברים כג ז
לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם:
[עריכה]לא תדרש שלמם. (שם) מכלל שנאמר עמך ישב בקרבך יכול אף זה כן ת"ל לא תדרוש שלומם:
לא תדרש שלמם. מכלל שנאמר (להלן פסוק יז) עמך ישב בקרבך, יכול אף זה כן, ת"ל לא תדרוש שלומם, לשון רש"י. והמדרש הזה בספרי (תצא רנא) מטובתם, מכלל שנאמר שם בטוב לו לא תוננו, הוציא את אלו מאותה טובה. אבל לא תדרוש שלומם נדרש בספרי לפי שנאמר (לעיל כ י) כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום, יכול אף עמון ומואב כן ת"ל לא תדרוש שלומם, וכן בתנחומא: והנראה אלי כי מלחמת עמון ומואב אסרה הכתוב עלינו לדורות. והכתוב שאמר (לעיל ב ט יט) "אל תתגר בם" אינה מצוה לשעה בלבד אבל היא מצות לא תעשה לדורות, זהו שאמר (שם) כי לבני לוט נתתיה ירושה, והנה ארצם להם לעולם כי היא נחלה שהנחילם השם. אם כן הכתוב שאמר "לא תדרוש" יצוה אם נלחם עליהם בעיר שכבשו הם מן העמים שלא נקרא להם לשלום. וכן אם יבואו הם להלחם בארצנו, מותר לנו לרדוף אחריהם ולכבוש מהם המדינות, להכות יושבי הערים שעשו עמנו הרעה, כמו שעשה יפתח (שופטים יא לג) ויכם מערוער ועד בואך מנית עשרים עיר. וכן עשה דוד לכל ערי בני עמון (ש"ב יב לא), בעבור שהם פרצו הגדר תחלה ונלחמו בו. ואז לא נצטרך לקרא בשלומם, ונכה בנלחמים בנו כל עיר מתים הנשים והטף אם נרצה: ואמרו במדרש רבה (במדב"ר כא ו), והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתומו (מ"ב ג יט), אמרו לו, הכתוב אומר (לעיל כ יט) לא תשחית את עצה, ואתה אומר כן, אמר להם על כל האומות צוה, וזו קלה ובזויה היא שנאמר (מ"ב ג יח) ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם, שנאמר לא תדרוש שלומם וטובתם, אלו אילנות טובים. וכל זה להזיקם ולצערם, אבל הארץ תשאר למשפחה ההיא שהיא נחלה שהנחילם השם. וזה הענין מוזכר באגדות בבראשית רבה (עד יג) ובמדרש תילים (ס, א): ועל דרך הפשט טעם לא תדרוש שלומם וטובתם, כאומר אע"פ שהם בני משפחתכם ואברהם אביכם אהב את אביהם כאח לו יונק שדי אמו, לא תהיו אתם לו כאחים דורשי שלום וטובה, כי הם הפרו ברית אחוה ותהיה מופרת לעולם: והנה השם שמר לבני לוט זכות אביהם שליוה את נביאו בדרך אשר שלחו ה' ולכך הנחילם מנחלת אברהם, והעניש את בניו בחטאם שלא ידבקו בישראל. וכן המצרים הרחיקם שלשה דורות מפני רשעם אשר עשו עמנו רעות רבות וצרות, אבל לא יתעב אותם לעולם, בעבור שהיינו גרים בארצם ונמלטנו עמהם בימי הרעב בכבוד שעשו לאבינו והמליכו עליהם ממנו קצין ומושל. וכן עשה עם אדום, שמר להם זכות אבות שהיו מזרע קדש, והרחיקם שלשה דורות בעבור שיצאו לקראתינו בחרב ולא זכרו ברית אחים: והקבלה מן רבותינו (יבמות עח.) כי אין דור שלישי מימי משה, אבל כאשר יתגייר אחד מהם יבא הדור השלישי שלו בקהל ה':
אשר לא-קדמו. שניהם לא קדמו. אבל מואב נתן לחם ומים בכסף, כאמרו "אכל בכסף תשברני, כאשר עשו-לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער" (לעיל ב, כח-כט), ולא כן עשו העמונים, אמנם מואב הוסיף על חטאתו פשע "אשר שכר עליך". ובכן לא-תדרש שלמם. ששניהם לא קדמו. ועמון לא נתן אפלו בכסף, ומואב שנתן, שכר את בלעם.
לשמוע אל בלעם. וסמיך ליה לא תדרש שלומם כדאיתא בהנזקין (גיטין נז, א). וסמיך ליה לא תתעב אדומי לומר אע"פ שכתיב (בראשית כז, מא) וישטום עשו את יעקב, לא תתעב אדומי כי עמונים לא קדמו אתכם בלחם ובמים והוא קדמך שנאמר (לעיל ב, כט) כאשר עשו לי בני עשו: