ביאור:מ"ג דברים כא יז
כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם[עריכה]
כי את הבכור. אלא כי הוא ראשית אונו כי הוא ראוי ראשית לירש ממנו. כמו מצאתי אח לי. וידיו תשבנה אונו:
יכיר. יעשה לו הכרה או שיודה לפני אחרים מי שהוא בכור אם היה במקום שלא יודעו או הוא חייב מבתחלה שיכיר מי שהוא הבכור מבניו אם היו תאומים:
פי שנים. (ב"ב קכג) כנגד שני אחים:
לתת לו פי שנים. שיקח שני חלקים אם היו שלשה שיחשבו שהם ארבעה ויקח שני חלקים ואם שני בנים יחשבו שלשה וכן הכל ולפי דעתי שכן פירוש ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כאשר פירשתי במקומו:
לא יוכל לבכר את בן האהובה. אזהרה שלא יעשה זה, וכן כולם, לא תוכל לאכול בשעריך (לעיל יב יז), לא תוכל לתת עליך איש נכרי (לעיל יז טו), ואמר אונקלוס בכולם לית לך רשו. והטעם לא תתן יכולת לנפשך לעשות ככה, והוא מפליג באזהרה: וכן כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים, מצות עשה שינחילנו פי שנים. והנה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו, עובר בלא תעשה ועשה, ואע"פ שאין דבריו קיימים בדין, וכל שכן אם לא רצה להודיע שהוא הבכור וטען שהוא פשוט והנחילו כאחד מבניו מדעתו שהוא הבכור שעובר בהן: ואלו מצות מחודשות.
בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ[עריכה]
בכל אשר ימצא לו. מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבא לאחר מיתת האב כבמוחזק:
בכל אשר ימצא לו. כי. ס"ת ראוי ולמ"ד דבכל ואל"ף דאשר הוא לא והיינו לא ראוי, שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי:
כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:[עריכה]
ראשית אונו. כל ראשית הוא מובחר, ראשית דגנך (לעיל יח, ד) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמיה ב, ג):
כי הוא ראשית אונו. הנודע עם הישר ידבר וכל ישראל בחזקת ישרים:
לו משפט הבכורה. כי יהיה לאיש. לומר משפט לאיש ואין משפט בכורה לאשה: