ביאור:מ"ג דברים ח ז
כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק ו'] וליראה אותו. למה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, לא תהיה כפוי טובה:
כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ולבסוף ורם לבבך ושכחת לכך אני מצוך לזכור את הדרך וספוק צרכיך משמים וידעת כי לא בכח יגבר איש:
כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים. בהפך מקום המדבר, וכן ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, שהם פירות מולידים הדם, ודבש, דבש תמרים.
[מובא בפירושו לפסוק ה'] כי כאשר ייסר איש את בנו. שיתן עליו לטובתו עול מוסר, כענין שנאמר (משלי יט יח) יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו, אל תשא נפשך, כן ה' אלהיך מיסרך, מתחלה בענוי המדבר ונסיון המן, שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה, על כן אמר אחריו (פסוק ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה:
[מובא בפירושו לפסוק ה'] וידעת עם לבבך. שידע באמונת לבו שהוא העיקר ובעבור שתשמע אל האלוה המיסר אותך ואם הרעיבך ליסרך ויענך בדרך בצמא שכרך שיביאך אל הארץ הטובה:
אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:[עריכה]
וטעם ארץ נחלי מים. שהיא כגן רוה, לא שישקוה מים ברגל כארץ מצרים, כאשר יאמר עוד (להלן יא יא) כי למטר השמים תשתה מים. ופירש כי עינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר, ומשם יזחלו בה נחלים: ושיעור הכתוב, עינות ועינות תהומות, כמו בעזוז עינות תהום (משלי ח כח), מעינות תהום רבה (בראשית ז יא). והענין כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית לחות ההרים, מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם, והם שקרא עיינות, כמו אל כל מעיני מים (מ"א יח ה), למעינו מים (תהלים קיד ח), ויש מהם שיוצאים ממקור התהום, והם שקראם "תהומות", כלומר מעינות תהום, ואמר כי משניהם בבקעה וגם בהר:
ארץ נחלי מים. שבעה פעמים כתיב כאן ארץ כנגד שבעה עממין. שני לוחות כנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין וכנגד שמים וארץ וכנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנגד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ואמ"ר חנינא לוחת כתיב חסר ללמדך שהיו שתיהן שוות:
והזכיר בכאן עיקר המזונות כלן, ובשלשה פסוקים אלו הזכיר ששה פעמים ארץ, שני פעמים בפסוק ראשון כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, וכן בפסוק שני ארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן ודבש, וכן בפסוק שלישי ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ארץ אשר אבניה ברזל וגו', הרי ששה פעמים ארץ בשלשת הפסוקים, ובפסוק רביעי הזכיר הארץ, הוא שאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, והיה הענין להזכיר ששה פעמים ארץ כנגד ששה אקלימין המתפשטין ממנה והשותים מתמציתה, ועל האקלים השביעי הזכיר ארץ הטובה בלשון ידיעה, וכן דרשו רז"ל שבעה ארצות הן, והכונה להן שבעה אקלימין שהעולם השפל נחלק בהן, ואקלים השביעי הזה שבחו דוד ע"ה ואמר (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ, כלומר אקלים יפה, כי פירוש נוף אקלים, מלשון הכתוב ביהושע בענין חלוק הארץ (יהושע יז) שלשת הנפת, ותרגם יונתן תלתא פלכין. ומה שהוא בלשון הגרי אקלים הוא בלשון הקדש נוף, ובכל נוף ונוף יש בו שנוי אויר לפי מזגו ולפי קרבתו לשמש, ומי שנולד בנוף זה ויצא משם ונכנס בנוף אחר יחלה, אבל ירושלים נוף מזוג וטוב וכל הנכנס שם מן הנפת היה חזק ובריא ולא יחלה לעולם, ולכן נקרא משוש כל הארץ:
אל-ארץ טובה. שנקבצו בה מיני הטובות שלא יקבצו בגליל זולתו. וספר חמשת מיני ה"טוב", ובכל אחד מהם אמר "ארץ". הראשון, הוא ארץ נחלי מים עינת ותהמת, לא מי יאורים ואגמים הרעים, על הפך "והמים רעים, והארץ משכלת" (מלכים- ב ב, יט). השני הוא ארץ חטה ושערה. הצריכים למזון. ארץ-זית שמן ודבש. שהם מעדני מלך. הרביעי ארץ אשר לא במסכנת תאכל-בה לחם. שימצאו בה מעות בזול, כאמרו "ותמלא ארצו כסף וזהב, ואין קצה לאצרתיו" (ישעיה ב, ז). כי אמנם יקר המעות קשה מיקר הפרות, כאמרם ז"ל: לא שנו אלא על בצורת של פרות, אבל על בצורת של מעות מתריעים עליה מיד (תענית יט, ב). החמישי הוא ארץ אשר אבניה ברזל. שבה נמצא רבוי אבנים קשות ובהירות, יפות וטובות לבנין. תחצב נחשת. נחושה, והוא הברזל הטוב שהוא בהיר ונאות לבנין וכלים.