ביאור:מ"ג דברים ה טו
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ[עריכה]
כאשר צוך. אף על כיבוד אב ואם נצטוו במרה שנאמר (שמות טו) שם שם לו חק ומשפט:
והוסיף ביאור בדבור כבד "כאשר צוך ה' אלהיך" מפי הגבורה כאשר פירשתי (לעיל פסוק יב), ולפיכך הוסיף ולמען ייטב לך, כמו שנאמר (תהלים פה יג) גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה:
[מובא בפירושו לשמות פרק כ' פסוק י"א] כבד את אביך. הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך.
[מובא בפירושו לשמות פרק כ' פסוק ז'] (...) באחרונות נאמר כאשר צוך ה' אלהיך. בשבת, ובכיבוד אב ואם. כי במרה נצטוו ישראל עליהם אבל לא האומות ואילו היה אומר כן בדברות הראשונות היה נותן פתחון פה לאומות לומר למה לא צוה גם לנו על שני מצות אלו קודם מתן תורה ויאמרו כאשר התחיל לצוות לישראל ולא לנו גם עתה אין רצונינו לקבל ועם מי שהתחיל יגמור.
סמך כבד את אביך לשבת שגם בשבת כתיב (ישעיה נח, יג) וכבדתו, וצריך לכבדו במאכל וכסות:
[מובא בפירושו לפרק ט"ו פסוק כ"ג] וכאשר האמינו ישראל, כי בכח אלהי עשה משה את כל המעשה הגדול ההוא, על כן מסר להם הקב"ה שם מקצת מצות, שבת, ופרה אדומה, ודינין, וכיבוד אב ואם, כי מצות אלו יש להם יחס עם זה המעשה, כי ע"י שיאמינו בנס זה יאמינו גם בחידוש העולם אשר השבת מורה עליו, כי נס זה קרוב למציאת יש מאין, כי מתיקות מים זה נתהוה מן לא דבר, כי העץ אשר הושלך שמה היה ג"כ מר, ואם כן לא נמתקו המים כ"א בדבר ה', וכיבוד אב ואם יש לו דמיון עם השבת, כי לא לחנם נסמכו שני מצות אלו בדברות ראשונות ואחרונות, ובפרשת קדושים (יט ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. והקרוב אלי לומר בזה שבא להורות ששלשה שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו ע"כ צוה על כיבוד שלשתן יחד, כי כיבוד השבת הוא כיבוד הקב"ה, כי מאחר שהשבת מופת על חידוש העה"ז, נמשך ג"כ לידע ולהודיע שהקב"ה השותף השלישי הנופח באפיו נשמת חיים, כי לדעת מאמיני הקדמות אין להקב"ה חלק ביצירת האדם, וזה סוד נשמה יתירה שיש לשומרי השבת ביום השבת, וראיה לדבר שנצטוו שניהם במרה ממ"ש בדברות אחרונות בשבת ובכיבוד אב ואם כאשר צוך ה' אלהיך ואמרו חז"ל (סנהדרין נו) כאשר צוך במרה, ודורשי רשומות אמרו שסוף תיבות של ד' תיבות אלו עולין כמספר מרה, כי שם נצטוו עליהם, והפרה והדינין רמוזים במ"ש חק ומשפט, דהיינו חקת הפרה ומשפטים ודינין, ורמז לדבר ואלה המשפטים אשר סוף תיבות מרה, ופרה אשר אין בה מום רמז ליקח מ"ם מן פרה אז ישאר מרה, ואל תתמה על שנכתב מום בוי"ו, כי דומה לזה כתב ר"י בעל הטורים פרשת וישלח (לב טו) עזים מאתים וגו' סוף תיבות של כולם מ"ם, לפי ששלח לו בעלי מומין שאינן ראויין להקרבה, וטעם למצוה זו, לפי שע"י שיראו שדבר מר יתרפא בדבר מר כמותו לא יהרהרו אחר מצוה זו, שהפרה מטמאה הטהורים ומטהרת הטמאים, וכן פי' הריב"ה, וטעם למצוה זו עכשיו כי ע"י אמונת החידוש יש דין למעלה אם אין דין למטה, כמבואר למעלה פר' בראשית על מה שאר"י לא היה צריך להתחיל התורה מבראשית כו', אלא כדי שלא יאמרו אומות העולם ליסטים אתם, ושם מבואר שזה תלוי בזה ע"ש.
לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:[עריכה]
והוסיף ביאור בדבור כבד "כאשר צוך ה' אלהיך" מפי הגבורה כאשר פירשתי (לעיל פסוק יב), ולפיכך הוסיף ולמען ייטב לך, כמו שנאמר (תהלים פה יג) גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה:
ימיך. באר שיהיו טובים.
כבד את אביך. הוסיף בכאן ולמען ייטב לך, לומר שיהיו חייו טובים, והוא שכר המצוה בפירותיה בעוה"ז, והתוספת הזה באות טי"ת כבר בארתיו בסדר וישמע יתרו.
[מובא בפירושו לשמות פרק כ' פסוק ז'] זכור את יום השבת לקדשו. ראה ראינו ליתן טוב טעם ודעת על השינויים שנמצאו בדברות ראשונות ואחרונות. (...)ה', בראשונות כתיב למען יאריכון ימיך ובאחרונות הוסיף למען ייטב לך. (...)בשכבר יצאו מפרשי התורה ללקוט טעמים מפוזרים, ולא מצאו דרך אחד אשר יספיק לכל הספיקות הנזכרים, הלא קרוב לשמוע הצעה אחת קצרה לקוחה מדברי רז"ל (ילקוש"מ ברכה לג תתקנא.) שחזר הקב"ה על כל האומות אם ירצו לקבל התורה ועשו לא רצה לקבלה בעבור לא תרצח, וישמעאל בעבור לא תגנוב, ועמון ומואב בעבור לא תנאף. ש"מ ששמעו תחילה כל האומות כל עשרת הדברות וכאשר אמרה כל אומה לא חפצתי לקחתה מאז מסרה לישראל ועל כן נמצאו כל השינויים הללו בין דברות ראשונות לאחרונות, כי הדברות הראשונות נאמרו בלשון אשר השמיע ה' לכל האומות אף על פי שנאמרו בנוכח לישראל כמו שמשמע מן לשון אשר הוצאתיך מארץ מצרים. מ"מ אילו היו האומות רוצים היו מקבלים גם המה עליהם ועל זרעם כל הדברים אשר צוה ה' לישראל, דרך משל יצחק צוה ליעקב שלא יקח אשה מבנות כנען, וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל וגו'. אף על פי שיצחק לא צוה לעשו כלום, מ"מ אחר שראה כי דעת אביו אינה נוחה מן בנות כנען רצה גם הוא למלאות רצון אביו למצוא חן בעיניו כך כל האומות כששמעו כל הדברות אשר צוה ה' לישראל וראו כי רצה ה' במצות אלו מן הדין היה שיקבלו גם המה לשמור ולעשות ככל אשר צוה ה' לישראל, ועל כן אמר הקב"ה דברות הראשונות באותו ענין שלא ימצאו האומות שום פתחון פה לטעון ולערער עליהם בשום צד ועל כן נאמרו דברות ראשונות בקולי קולות והיה הקול הולך מסוף העולם ועד סופו כדי שישמעו כל האומות ויקבלו מהם כל דבר הנאות לכולם בשוה, ולפי שמאנו לקבלם מחמת אותן מצות פרטיות שהם כנגדם כמו לא תרצח לא תנאף על כן אמר אחר כך דברות שניות בחשאי לישראל לבד. ובזה יתורצו כל השינויים הללו, (...) בראשונות לא אמר למען ייטב לך. כי הראב"ע פירש למען ייטב לך זהו לעולם הבא שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך בעה"ז, על כן לא רצה הקב"ה ליעד בדברות הראשונות לאומות העולם כי אם שכר העה"ז אשר עין בעין יראה שכרו אתו ופעולתו לפניו, אבל אם היה מיעד להם שכר העה"ב אשר עין לא ראתה ודאי לא ישמעו כי יאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדיו ויאמרו מדהא ליתא גם הא ליתא ויהיו מסופקים גם בשכר של העולם הזה. אבל דברות אחרונות שנאמרו לישראל לבד יעד שכר העה"ב כי המה מאמינים בני מאמינים ואינן מהרהרין אחרי ה' ומאמינים בכל יעודיו בין בזה בין בבא.
ולמען ייטב לך. יש אומרים רמז לעולם הבא וסוד העוה"ב ארמזנו בפסוק אני אמית ואחיה:
ולמען ייטב לך. אפילו בעולם הזה , כאמרם ז"ל: 'דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא: כבוד אב ואם וכו (פאה א, א).
[עיין בפירושו לפסוק אחר המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מדוע התורה מוסיפה בדברות" וכו']
[מובא בפירושו לשמות פרק כ' פסוק י"א] וכאשר המצוה הזאת היא בתחתונים, כן נתן שכרה באריכות ימים בארץ אשר יתן לנו. ועל דעת רבותינו (קידושין לט:) ענין הכתוב למען יאריכון ימיך ועל האדמה, יבטיח כי במצוה הזאת יהיו כל ימותינו ארוכים, כי ימלא השם ימינו בעולם הזה, ויהיו ארוכים בעולם הבא שכלו ארוך, ותהיה ישיבתינו לעד על האדמה הטובה שיתן לנו, ובמשנה תורה (דברים ה טז) פירש למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה, והנה הם שתי הבטחות:
[מובא בפירושו לפרק כ"ב פסוק ז'] למען ייטב לך והארכת ימים, לשון זה נאמר גם אצל כבוד אב ואם בדברות שניות, ולשון למען ייטב לך משמע שממילא נמשך לך טובה מזה והנה בכבוד אב ואם הדבר פשוט שאם תכבד אביך ואמך אזי ממך יראו בניך וכן יעשו גם לך כשיגדלו, וכן כשיראו בניך שלוח האם בעופות ילמדו ק"ו שאם אתה נוהג כבוד במולידין אפילו בבעלי חיים ק"ו שינהגו כבוד במולידיהן, ושכר שניהם אריכות ימים לפי ששני מצות אלו מחזיקים האמונה בחידוש העולם כי כמו שיש סבה לכל סבה ומשתלשל הדבר עד הסבה הראשונה ית', כך כל נולד יש לו מוליד עד המוליד הראשון ית' ואליו ראוי לחלוק כבוד ומכבודו ית' חלק לכל המולידין המשתלשלים מאתו ית' מסבה לסבה, ע"כ הזכיר בכ"מ שמירת השבת אצל מצות כבוד אב ואם, כי השבת הבא לזכר חידוש העולם גורם לקיים מצות כיבוד או"א, להוציא מדעת מאמיני הקדמות האומרים שאין לעולם שום התחלה והכל מחויב המציאות ולפי סברתם הנבערה אין יתרון למוליד על הנולד, ואנחנו מאמינים שהמוליד הראשון ית' חלק מכבודו לכל המולידים המושפעים מאתו ית' וזהו טעם כיבוד אב ואם ושלוח הקן, ומטעם זה סמך המצוה למצות כי תבנה בית חדש ואמרו רז"ל (תנחומא תצא א) קיימת מצות שלוח הקן תזכה לבנות בית חדש מה ענין זה לזה אלא לפי שמצות שלוח הקן מביאך לידי אמונת חידוש העולם שהקב"ה בנאו וחדשו על כן מדה כנגד מדה תזכה גם אתה לבנות בית חדש וזהו יסוד האמונה וכתיב (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה. כי ע"י האמונה הוא דבק במקור חיים על כן שכרו אריכות ימים ולכן דרשו (בד"ר ו ב) על שלוח הקן פסוק אורח חיים פן תפלס (משלי ה ו).
[מובא בפירושו לפרק כ"ב פסוק ז'] והארכת ימים. וסמיך ליה כי תבנה בית חדש. לומר לך אם תבנה בית חדש עשה לו מעקה כדי שיאריכו בו ימים ולא יפלו ממנו. ועוד עיקר אריכות ימים היא בשביל בנין בית חדש, שהוא בית המקדש. ועל כן בכבוד אב ואם (לעיל ה, טז) הקדים והארכת ימים למען ייטב לך כדי להסמיך והארכת ימים לתבנה בית חדש. לעיל כתיב למען ייטב לך וסמך כאן כי יפול הנופל ממנו רמז למה שדרשו (חולין קמב, א) הרי שעלה באילן כדי לשלח את האם ונפל ומת היכן אריכות ימים של זה.
ולמען ייטב לך. תגין על הטי"ת שעברתו אמו תשעה חדשים, ואביו ואמו נזהרו מתשעה מדות האמורים בנדרים (כ, ב) וזה סימנם אסנ"ת משגע"ח. נוטריקון: בני א'נוסה בני ש'נואה בני נ'דה בני ת'מורה בני מ'ריבה בני ש'כרות בני ג'ורשת הלב בני ע'רבוביא בני ח'צופה. פי' בני אנוסה א"צ לומר שאם אנס אשה והוליד ממנה בן אלא אפילו היא אשתו ואנסה לתשמיש. וכן שנינו במס' כלה מפני מה הויין ליה לאדם בנים בעלי מומין מפני שתובעה ואשתו אינה נתבעת לו, פירוש אינה מתרצה לו. ור' יהודה אומר מפני שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני. ואיכא בינייהו רוצה ואינה רוצה. וכן איתא בעירובין (ק, ב) כל הכופה אשתו לדבר מצוה נקרא חוטא שנאמר (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב. נמצא כי האונס אסור אף באשתו, אלא אם הוא צריך לאותו מעשה יפייס ואחר כך יבעול. בני שנואה והיא שנואה אבל אם היא רצויה בשעת תשמיש אף על פי שהיא שנואה שרי. בני נדוי בני נדה אף נדה אף על פי שאינו ממזר מן התורה. ויש מפרשים שהיא אז בנדוי. שאסורין בתשמיש המטה. והוא הדין נמי אם אחד מהם אבל. בני תמורה שהיה מכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו. ויש מפרשים אפילו שתי נשיו שנתכוון לזו ונזדמנה לו האחרת. בני מורדת דאמרה ליה לא בעינא לך ואף על פי כן הוא משמש עמה והרי היא אצלו כזונה ואפילו אם הוא מדעתה. ולנוסח אחרינא בני מריבה שהם מתקוטטים ביחד בכל פעם, דהויא ביאה זו כמו זנות כיון שאינו מתוך אהבה. בני שכורה שהוא או היא שכורים. בני גרושת הלב שבלבו לגרשה אפילו אין בלבו שנאה כגון מאותן שכופין להוציא וגמר בלבו לגרשה ואחר כך בא עליה. בני ערבובייא שמשמש עם אשתו ונתן דעתו על אחרת אפילו ששתיהן היו נשיו. בני חצופה שתובעתו בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה אבל מי שאשתו מרצה אותו בדברים של רצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה על זו אמרו רז"ל (נדרים כ, ב) שיוצאים ממנה בנים חכמים ונבונים כלאה שיצא ממנה יששכר. וכל אלו התשעה מדות אפילו לפריה ורביה כגון שאינה מעוברת, אפילו הכי בכל אלו המדות פוגם הולד ונקרא פושע. וצריך לכבדם בתשעה דברים מאכיל ומלביש וכו' כדאיתא בפרק קמא קדושין (לא, ב).
י"ז תיבות יתירות דברות אחרונות על הראשונות כמנין טוב. וזהו שכתוב כאן ולמען ייטב לך שאינו בראשונות:
על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. וסמיך ליה לא תרצח משום דכתיב (במדבר לה, לג) ולארץ לא יכפר לדם:
דע כי דעת כל הקדמונים כי הדבור הראשון הוא אנכי ואם יש לשאול למה הפסיק המפסיק לא יהיה לך וכבר פירש עשרת הדברים כי סמכתי על דעתם רק הישר בעיני שמלת אנכי איננה מהעשרה כי דבור אנכי הוא המצוה ועיקר המצות כאשר פירשתי כבר: