ביאור:מ"ג בראשית מז ז
וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה[עריכה]
ויעמידהו לפני פרעה. טעם אומרו ויעמידהו וגו'. אולי שהעמידו במקומו של יוסף ששם לו פרעה מקומו לפני כסאו כשאמר לו (מ"א) רק הכסא אגדל ממך, והודיע הכתוב כי יוסף העמיד אביו לפני פרעה במקום המעולה קרוב למלך. עוד ירצה שהעמידו למול פניו כדרך המברכין ויברך יעקב וגו'. עוד ירצה להודיע כי הוצרך להעמידו לפניו לצד היות פרעה שפל אנשים צעיר קומה (מ"ק י"ח) הוצרך להכירנו לו והעמידו לפניו לומר כי הוא זה:
וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה:[עריכה]
ויברך יעקב. היא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים שלודי"ר בלע"ז (גריסען):
ויברך יעקב את פרעה. היא שאלת שלום כדרך כל הנראין לפני מלכים לפרקים, לשון רש"י. ואינו נראה כן, שאין מדרך מוסר המלוכה שישאל אדם בשלום המלך, וכמו שאמרו (שבת פט.) כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. אבל היה ברכה ממש, שדרך הזקנים והחסידים הבאים לפני המלכים לברך אותם בעושר ונכסים וכבוד והתנשא מלכותם, וכענין שאמר הכתוב (מ"א א לא) יחי אדוני המלך דוד לעולם. ובצאתו מלפניו חזר וברך אותו ליטול רשות מלפניו, ואמרו רבותינו (תנחומא נשא כו) שיעלה נילוס לרגלו:
ויברך יעקב את פרעה. ברכו בעושר והתנשאות מלכותו, כי כן דרך הזקנים והחסידים בבואם לפני המלכים לברך אותם כענין שכתוב בדוד (מלכים א א) יחי אדני המלך דוד. והזכיר עוד שנית ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה כי בצאתו מלפניו חזר וברכו, ודרשו ז"ל ברכו שיעלה נילוס לרגלו:
ויברך יעקב. ולא השתחוה לא בבואו ולא בצאתו.