ביאור:מ"ג בראשית כו יח
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם
[עריכה]וישב ויחפר. את בארות אשר חפרו בימי אברהם אביו. ופלשתים סתמום וקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן:
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] בנחל גרר. רחוק מן העיר, וישב ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ופלשתים סתמום קודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן. לשון רש"י. ונראה מדבריו שהם הבארות הנזכרים כאן, כמו שאמר (בפסוק טו) סתמום פלשתים וימלאום עפר. וזה איננו כן, כי היאך יתנו לו הם רשות והם אמרו "תקלה הם לנו מפני הגייסות". אבל הם אחרים במקום אחר, כי נחל גרר שם מקום, או שהנחל נמשך מגרר אל ארץ אחרת. וכאשר קנאו בו פלשתים, הם השרים אשר בגרר מדינת המלך, סתמו הבארות אשר לו מירושת אביו בגבול עיר גרר, והמלך שלחו מעיר מושב כסאו והלך לו לעיר אחרת, ואולי איננה ממלכותו אף על פי שהיא בארץ פלשתים, ושם בארות אחרים שחפר אברהם שגר במקום ההוא ימים רבים. ופלשתים יושבי הארץ כאשר מת אברהם, ויצחק לא ישב שם, סתמום, ולא לשנאתו, רק בימי אברהם לא רצו לסתמם מפני כבודו, כי אמרו אולי ישוב לשבת בארץ, ולכן שב יצחק ויחפור אותם בנחל, ורועי נחל גרר רבו עמו לאמר לנו המים:
וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו:
[עריכה]אשר קרא להן אביו. כדי שלא יוכל אדם לערער עליהם: