ביאור:מ"ג בראשית יח ל
וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה[עריכה]
עיין בפירושו בהקדמה לפסוק ל"ב
ויאמר אל נא יחר וגו'. טעם שחש לחרון אף, כי רצה שיגין הוא וחש להקפדת הבורא ואמר אל יחר וגו'. ודקדק לומר נא פי' למה שאומר בפעם הזאת שמבקש שזכותו יגן אולי ימצאון שלשים שהאדון יגן בעד כרך אחד ואברהם בעד כרך אחד:
עיין בהקדמה לפסוק כ"ח
אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק כ"ט] אולי ימצאון שם ארבעים. וימלטו ד' הכרכים. וכן שלשים יצילו ג' מהם או עשרים יצילו ב' מהם או עשרה יצילו אחת מהם:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ט] ושלא יאריך חבר שני החסרונים אחר כן. אם יחסר הרביעית גם השלישית גם החצי.
עיין בהקדמה לפסוק כ"ח
וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים:[עריכה]
עיין בפירושו בהקדמה לפסוק ל"ב
[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] וטעם שנוי הלשון, פעם לא אשחית פעם לא אעשה. תחלה אמר לא אשחית פעם שנית לא אעשה, תחלה אמר לא אשחית אם אמצא שם מ"ה, כלומר ראוים הם להשחת כיון שאין עשרה לכל כרך, אבל אני לא אשחית אלא אלקה אותם ביסורין. אח"כ אמר לא אעשה בעבור מ', כלומר לא אעשה לא השחתה ולא יסורין, כיון שהם עשרה לכל כרך. וכן אמר בשלשים לא אעשה, לפי ששלשה כרכים הם הרוב, אבל בעשרים וכן בעשרה אמר לא אשחית, כלומר אבל ילקו ביסורין, כיון שהג' שהם הרוב הם הרשעים, וכיון שלא היו שם עשרה נשחת הכל.
לא אעשה. לא אעשה רעה כלל לשלש הערים הפחות חיבות.
עיין בהקדמה לפסוק כ"ח