ביאור:מ"ג בראשית יז כ
וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ[עריכה]
ולישמעאל שמעתיך וגו'. הכונה להיות שאברהם לא התפלל על ישמעאל אלא לצד שהוא לבדו זרעו מה שאין כן אחר שנתן לו ה' זרע משרה אז לא יבקש עוד על ישמעאל לזה אמר לו הקב"ה ולישמעאל שמעתיך פי' קבלתי דבריך והוא על דרך אומרם ז"ל (מכות יא.) קללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת ומרובה מדה טובה ממדת וכו' ולפי מה שפירשתי שתפלת אברהם על ישמעאל היתה שיהיה צדיק רמז לו ה' שיחזור בתשובה כאומרו הנה ברכתי אותו שיחזור בתשובה שהברכה הוא שיהיה נכלל בברוך וברוך הוא מקור הקדושה.
ולישמעאל שמעתיך וגו'. כלומר ולישמעאל אברך מצד התפלה שאתה מתפלל עליו, אך לא מצד הברית של יצחק:
הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד[עריכה]
[מובא בפירושו לפרק כ"ז פסוק ל"ט] והזכיר בו לשון הנה שהוא לשון הזמנה, וכן מצינו בישמעאל (בראשית יז) הנה ברכתי אותו, וזה מורה שאין ברכתם אלא בעניני העוה"ז, ועוד שאין ברכתו של עשו אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, כי הברכות היו על תנאי ככל יעודי התורה שהם על תנאי, ועל זה נאמר ויתן לך האלהים, בדין אם אתה ראוי יתן ואם אינך ראוי לא יתן אלא יהיו של עשו, זהו שאמר והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, ואם כן אין הברכות לעשו מזומנות בעוה"ז אלא כשאין ישראל ראוים:
ואמר לשון עבר ברכתי וגו' הוא מה שרמז באומרו (טו) תקבר בשיבה טובה, וכן היה כאומרם ז"ל (ב"ר פל"ח) שעשה תשובה:
שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד[עריכה]
שנים עשר נשיאים. כעננים יכלו כמו (משלי כה) נשיאים ורוח:
שנים עשר נשיאים יוליד. היו לישמעאל שנים עשר בנים, והם מפורשים בשמותם בסוף סדר ויהיו חיי שרה, שכתוב שם: בכור ישמעאל נביות וקדר ואדבאל ומבשם, ומשמע ודומה ומשא, חדד ותימא יטור נפיש וקדמה, הר י"ב, ומה שאמר, שנים עשר נשיאים ולא אמר י"ב גוים יוליד, זה להורות על התנשאותם ומעלתם הגדולה שתחול עליהם ברכת הרבוי יותר משאר העמים, כמו שהבטיחו הש"י: הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד. ועוד תכלול מלת נשיאים שיאבדו מן העולם אחר המעלה הגדולה שהיא מלשון: נשיאים ורוח ובא לרמוז שהם כלים ואובדים מן העולם, כלשון: כלה ענן וילך, זהו שתמצא נשיאם חסר יו"ד האחרונה, ולמדך הכתוב על מלכות ישמעאל שתחלתו חזק וסופו תשש, וכן אמר המלאך להגר: והוא יהיה פרא אדם, כלומר שיהיה בין בני אדם כפרא שינצח הכל, ואחרי כן יד כל בו:
וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:[עריכה]
ונתתיו לגוי גדול. כתב רבינו חננאל ז"ל: ראינו שנתאחרה הבטחה זו להם אלפים של"ג שנה, ולא היה איחורם תלוי בעונם והיו מצפים לה כל השנים הללו, וסוף סוף באה ונתקיימה, ואחר כך נתחזקה המלכות בידם, אנו שנטלה ממנו בעונינו, ושם זמנו אלף שלש מאות ושלשים שנה, על אחת כמה וכמה שנהיה מצפים להבטחתו ולא נתיאש, עד כאן: