ביאור:מ"ג בראשית יב יט
לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] ויקרא פרעה וגו' למה וגו'. למה וגו'. קשה למה כפל הקושיא ב' פעמים באופן משונה. ואולי שיכוין לומר ב' הדרגות בתמיהתו על זה הדרך, הא' מן הראוי היה לך לחוש לי שמא לא נדע כי היא אשתך ואקחנה, ועוד שהוספת לעשות במה שאמרת בפירוש אחותי היא:
לָמָּה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִיא. אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהוּבָאת לְבֵיתִי. וָאֶקַּח אתָהּ לִי לְאִשָּׁה, לֹא לְפִילֶגֶשׁ. וְזֶה בִּלְתִּי רְשׁוּתְךָ, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁבִּהְיוֹתָהּ אֲחוֹתְךָ יִיטַב בְּעֵינֶיךָ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ.
וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה[עריכה]
טעם ואקח אותה לי לאשה. שהיה רצונו שתהיה זאת אשתו המולכת, לא תהיה פלגש לו, והזכיר זה בעבור שיודה לו אם היא אחותו, כאשר פירשתי:
וטעם ואקח אותה לי לאשה. שלקחה להיותה אשתו ולשכב עמה והשם הביא עליו נגעים שלא יגע בה. והנגעים שלחם השם לשמור אשת אוהבו והיו הנגעים גדולים ולא יכול לגעת בה. וכמוהו וחשקת בה ולקחת לך לאשה. ואמר אחר כן והבאת אל תוך ביתך וגלחה ואחר כן תבא אליה ובעלתה:
וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:[עריכה]
קח ולך. לא כאבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך אלא אמר לו לך ואל תעמוד שהמצרים שטופי זמה הם שנאמר (יחזקאל כג) וזרמת סוסים זרמתם:
[מובא בפירושו לפרק כ"ו פסוק י'] ויאמר מה זאת עשית לנו וגו'. כתיב באבימלך עשית לנו לשון רבים, וכן אמר אבימלך לאברהם (כ ט) מה עשית לנו וגו', ופרעה אמר לאברהם מה זאת עשית לי. לשון יחיד, ובספר תולדות יצחק כתב בהיתר ספק זה, לפי שהמצריים שטופי זימה ע"כ אין חילוק שם אם אמר אחותי היא או אשתי היא עכ"פ היו מזנים בה, אבל לי לבד חטאת כי אני מלך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, על כן היה לך להגיד לי האמת, אבל אבימלך אמר לנו לכלנו חטאת כי אני ועמי כולם צדיקים, ולא היו נוגעים בה כלל אלו הגדת האמת. ותירוץ זה אינו מספיק, שהרי אנו רואין שהמצרים אע"פ שהם שטופי זימה הרי לא נגעו בה אלא אמרו הגונה זו למלך שנאמר ויהללו אותה אל פרעה. ונ"ל לפי שהמצרים אחיהם של כושים והם שחורים, לא הורגלו באשה יפה כמו שפירש"י פר' לך לך (יב יא) מסתמא שאינן שולחים יד באשה יפה, וראינו שכן הוא שהרי כאשר ראו את שרה אמרו ביניהם הגונה זו למלך, א"כ לא רצו ליקח מה שאינו ראוי להם, ואם כן יפה אמר פרעה מה זאת עשית לי, אבל לא לעמי, כי בין כך ובין כך לא היו נוגעים בה, כי מיראת המלכות ודאי לא יגעו בדבר הראוי למלך לבד ולא להם. אבל עמו של אבימלך לא היו שחורים והורגלו בנשים יפות ואין מורא מלכות עליהם בדבר הזה והכל שולחים יד באשה יפה פנויה א"כ לנו לכלנו חטאת. וראייה לזה שהרי אצל אבימלך לא נאמר ויהללו אותה אל אבימלך לאמר הגונה זו אליו, ודאי בענין כזה העם כמלך, לכך אמר מה זאת עשית לנו. ומ"ש פרעה הנה אשתך קח ולך. לפי שחשש שאחר שפטרה המלך מביתו יאמרו שלא חפץ בה המלך וישלחו בה יד, משא"כ באבימלך, כי דוקא המצרים היו שטופי זימה.
ואמר לו בספק מה זאת עשית לי, להוציא מפיו האמת, כי אם היתה אחותו היה אומר אמנם אחותי היא. ואמר ועתה הנה אשתך קח ולך, לראות מה ידבר ומה ישיב על תוכחתו, ואברהם שתק ממנו ולא השיב אותו דבר מרוב פחדו, אז הבין פרעה כי היא אשתו כאשר חשב, וצוה עליו פרעה אנשים לשלחם:
הנה אשתך קח ולך. ולא השיב לו אברהם, אבל מצינו שהשיב לאבימלך, הוא שאמר כי אמרתי פן אמות עליה: ויש לשאול כיון שכל אחד ואחד משני המלאכים שאלו לו, מדוע השיב לזה ולא השיב לזה. ונראה לומר כי פרעה שאמר לו, קח ולך הראה עצמו שלא היה רוצה בתשובתו של אברהם אלא שילך מלפניו, כי הוא האיש אשר בסתו הדימהו הקב"ה בנגעים גדולים, לכך פחד אברהם אם יעכב רגע בספור התשובה פן יעבור על מצות המלך, אבל בענין אבימלך שלא צוהו שילך לו הוצרך אברהם להתעכב ולהשיב לו פן יהיה כמבזה בכבוד המלך אם לא ישיב על מה ששאל לו: