ביאור:מ"ג במדבר לו ד
וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן:
[עריכה]ואם יהיה היובל. כלומר אין זו מכירה שחוזרת ביובל שהירושה אינה חוזרת. ואפילו יהיה היובל לא תחזור הנחלה לשבטו. ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם:
ואם יהיה היובל. ואפילו שיהיה היובל לא נקוה לשוב הנחלה אלינו רק תהיה תמיד נוספת על נחלת המטה:
ואם יהיה היובל לבני ישראל. כלומר ואפילו שיהיה היובל לא נקוה שתשוב הנחלה אלינו אבל תהיה נוספת תמיד על נחלת המטה, לפי שאין זו מכירה שתהיה חוזרת ביובל, שהירושה אינה חוזרת ביובל, ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם:
ואם יהיה היבל.. יגרע נחלתן. וגם בהיות שלא נכבוש עתה כל הארץ, כאמרו "מעט מעט אגרשנו מפניך" (שמות כג, ל), ויצטרך כל שבט ושבט לכבוש חלקו, הנה אף על פי שיזדמן שאיזה יחיד ימכור חלקו לחברו משבט אחר, לא ימנע המוכר בשביל זה מהשתדל עם שבטו לכבוש, כי ביובל ישוב אליו. אמנם חלק הבנות שלא תחזר ביובל, לא ישתדלו אנשי השבט לכבשה, או יניחו שם מיושבי הארץ, בהיותו של שבט אחר, ובכן יגרע כבוש נחלתן מגורל מטה אבותינו.
[מובא בפירושו לויקרא פרק ב' פסוק י"ד] (...) וטעם ואם יהיה היובל לבני ישראל, כי אמרו, גם אם ינחלו בני ישראל את הארץ כל הימים ויזכו לקדש את שנת היובל, לא תחזור לנו הנחלה:
ואם יהיה היובל. מכאן היה רבי יהודה אומר עתיד היובל שיפסוק:
[מובא בפירושו לויקרא פרק ב' פסוק י"ד] ואם תקריב מנחת בכורים. הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה, וכן ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד). לשון רש"י: (...) וטעם ואם יהיה היובל לבני ישראל, כי אמרו, גם אם ינחלו בני ישראל את הארץ כל הימים ויזכו לקדש את שנת היובל, לא תחזור לנו הנחלה: