ביאור:מ"ג במדבר יז ב
אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן[עריכה]
אמור אל אלעזר. טעם אלעזר לצד שלא החשיב ה' הדבר שיעשה על ידי אהרן שהוא כהן גדול, או לצד שעל ידי אהרן נעשה המשפט ומתו מקריבי המחתות לא רצה ה' שיעשה על ידו הרמת המחתות:
וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה[עריכה]
וירם את המחתות. צריך לדעת למה אמר וירם בוא"ו כיון שזה הוא התחלת המצוה. ונראה שנתכוון להוסיף על ענין ראשון שהוא בליעת קרח ועדתו שראו עם בני ישראל כי מה' יצא דבר כהונת אהרן ועוד הוסיף תוקף וחוזק הכהונה ביד אהרן לדורות שירם המחתות וגו' ועשו אותם רקועי פחים וגו' ויהיו לאות לבני ישראל וגו' זכרון לבני ישראל וגו':
וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה[עריכה]
ואת האש. שבתוך המחתות:
זרה הלאה. לארץ מעל המחתות:
זרה הלאה. מהמזבח:
ואת האש זרה הלאה. לא אל שפך הדשן, מפני שהיתה קטרת זרה.
כִּי קָדֵשׁוּ:[עריכה]
כי קדשו. המחתות ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת:
כי קדשו. המחתות, והם אסורין בהנאה שכבר עשאום כלי שרת, לשון רש"י. ולא ידעתי טעם לאיסור הזה, שהרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש. אבל יש לומר, כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קדש, כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלהים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם: והנכון בעיני, כי יאמר הכתוב (פסוק ג) כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל, כלומר אני הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני כדי שיהיו לאות לבני ישראל:
כי קדשו. כי אחר שהקריבום לשם הנם קדושים:
ואת האש זרה הלאה. לא אל שפך הדשן, מפני שהיתה קטרת זרה. כי קדשו. ואין ראוי להניחם בבזיון.
[מובא בפירושו לפסוק ג'] ופירוש כי קדשו כי הקריבום לפני ה':