ביאור:מ"ג במדבר טו מא
אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם
[עריכה]אני ה'. נאמן לשלם שכר: אלהיכם. נאמן להפרע:
אני ה' אלהיכם. אני הוא שהוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים על כן אמרתי לכם אני ה' אלהיכם:
ואומרו אני ה' אלהיכם וגו' פירוש חיוב העבדות שאני מחייב אתכם לעשות עליו סימן לצד שהוצאתי אתכם וגו',
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וכו'. "אני ה'", שמצד שאני "אלהיכם", שאתם מכירים שאני הוא אותו הקדמון הראוי שתעבדוהו ואליו תתפללו. הוצאתי אתכם מארץ מצרים. כדי שתזכו שאהיה "לכם לאלהים", שתהיה התמדת מציאותכם ממני בלתי אמצעי. שמציאות כזה לא ישתנה ולא יפסד בשום אופן, כמו שהוא הענין במציאות שאר הנצחיים. אני ה' אלהיכם. אני עתה לזה התכלית בעצמו צויתי לכם זאת המצוה, כדי שתזכו לזה המכון כמו שאמר "והייתם קדושים לאלהיכם" (פסוק מ).
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים
[עריכה]אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי: (...)ד"א למה נאמר יציאת מצרים אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא (ב"מ סא)
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם. באר בכאן כי ההוצאה היתה כדי שיהיה לנו לאלהים, וא"כ אין הענין צורך הדיוט בלבד כי אם צורך גבוה, וזהו שאמר יהושע (יהושע ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, כי אם אין עם אין מלכותו של מלך מתפרסמת. והפסוק הזה התחיל אני ה' אלהיכם וסיים אני ה' אלהיכם, כלומר בעוה"ז ובעוה"ב: או יאמר אני ה' אלהיכם בגאולה ראשונה, זהו שאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בגאולה אחרונה של קבוץ גליות. והבטיחנו בכאן בחזרת שכינה בקבוץ גליות כמו שהיתה בגאולת מצרים, מה שלא מצינו בגאולת בבל שלא שרתה שכינה בבית שני, שזה מכלל החמשה דברים שחסר משם, ממה שכתוב (חגי א) וארצה בו ואכבדה, ואכבד כתיב. והשוה הכתוב גאולה אחרונה לגאולה ראשונה, וזהו דבר הנביא (ישעיה יא) יוסיף ה' שנית ידו, וכתיב (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וכו'. "אני ה'", שמצד שאני "אלהיכם", שאתם מכירים שאני הוא אותו הקדמון הראוי שתעבדוהו ואליו תתפללו. הוצאתי אתכם מארץ מצרים. כדי שתזכו שאהיה "לכם לאלהים", שתהיה התמדת מציאותכם ממני בלתי אמצעי. שמציאות כזה לא ישתנה ולא יפסד בשום אופן, כמו שהוא הענין במציאות שאר הנצחיים. אני ה' אלהיכם. אני עתה לזה התכלית בעצמו צויתי לכם זאת המצוה, כדי שתזכו לזה המכון כמו שאמר "והייתם קדושים לאלהיכם" (פסוק מ).
[מובא בפירושו לדברים פרק ו' פסוק ט'] וצריך אתה לדעת כי מתוך המצוה הזאת יתבארו לנו עקרי התורה באמונה, חדוש העולם וההשגחה והנבואה, שהרי בפרשה ראשונה נזכר ענין היחוד ותלמוד תורה, ובפרשה שניה אמתת עונש ושכר, וזכרון יציאת מצרים שבו נעשים האותות והמופתים והנסים המפורסמים מחייב העקרים האלה ומעיד על שלשה דברים הללו שהן יסוד האמונה ושרשה, והם החדוש וההשגחה והנבואה.
אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
[עריכה]אני ה' אלהיכם. עוד למה נאמר שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלים שכר (שבת פח) על כרחכם אני מלככם וכן הוא אומר (יחזקאל כ) אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם.
אני ה' אלהיכם. אני הוא שהוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים על כן אמרתי לכם אני ה' אלהיכם:
וכפל לומר פעם ב' אני ה' אלהיכם הוא חיוב מושכל, ועיין מה שפירשתי בפסוק (סוף פ' בהר) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו':
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם וכו'. "אני ה'", שמצד שאני "אלהיכם", שאתם מכירים שאני הוא אותו הקדמון הראוי שתעבדוהו ואליו תתפללו. הוצאתי אתכם מארץ מצרים. כדי שתזכו שאהיה "לכם לאלהים", שתהיה התמדת מציאותכם ממני בלתי אמצעי. שמציאות כזה לא ישתנה ולא יפסד בשום אופן, כמו שהוא הענין במציאות שאר הנצחיים. אני ה' אלהיכם. אני עתה לזה התכלית בעצמו צויתי לכם זאת המצוה, כדי שתזכו לזה המכון כמו שאמר "והייתם קדושים לאלהיכם" (פסוק מ).