ביאור:מ"ג במדבר ח כה
וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד:
[עריכה]ולא יעבד עוד. עבודת משא בכתף אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות וזהו ושרת את אחיו עם אחוהי כתרגומו:
ולא יעבד עוד. עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, לשון רש"י. אבל בספרי (בהעלתך סג) לא אמרו אלא מגיד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון: וכן נראה, שאם כדברי הרב למה לא היו ממנין אותם בני עשרים לשיר ולנעילת שערים ולטעון העגלות עד שיזקינו, ולמה היה מנינם מבן שלשים ועד חמשים אלא במשא בלבד. ועוד בני גרשון ובני מררי שכל עבודתם כשרה בזקנים למה נמנו כן. אלא כיון שהיו פקודתם במשא הארון מבן שלשים ועד בן חמשים לא היו ממנין אותם לשיר שהוא עיקר עבודה של לוים אלא בראויים למשא, שכל הממונים לשיר ראויים בעבודת כולם. ומתוך שנמנו בני קהת מבן שלשים ועד חמשים אפילו לשיר, נמנו כולם כן, שלא יהיו בני גרשון ובני מררי בשנים אלו כשרים לשיר ובני קהת פסולים בו. אבל לנעילת שערים או לטעון עגלות כולם כשרים הם: ועוד כתוב (לעיל ד מז) מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד, ודרשו בשחיטת חולין (כד.) יכול אף בשילה ובית עולמים כן, ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף. והרי "עבודת עבודה" היא השיר, כמו שכתב למעלה רש"י בסדר נשא (ד מז), א"כ אף לשיר נפסלו בזמן שעבודה בכתף: וכן בדברי דוד נאמר (דה"י א כג ג) ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה, וכתוב (שם פסוקים ד ה) מאלה לנצח על מלאכת בית ה' עשרים וארבעה אלף וגו' וארבעת אלפים מהללים לה' בכלים אשר עשיתי להלל, כי עד שנבנה הבית שהיה להם משא בכתף לא היו ממנים בשיר אלא בראויים למשא. אבל חזר דוד למנותם מבן עשרים, לצורך הבית כשנבנה כמו שנתבאר (סוף הדבור הקודם):