ביאור:למה חג הסוכות נזכר פעמיים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק כג בספר ויקרא מסכם את כל החגים בלוח השנה היהודי - פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות. למרבה הפלא, חג הסוכות נזכר פעמיים:
- לד-לו: "בחמשׁה עשׂר יום לחדשׁ השׁביעי הזה חג הסכות שׁבעת ימים לה'. ביום הראשׁון מקרא-קדשׁ כל-מלאכת עבדה לא תעשׂו. שׁבעת ימים תקריבו אשׁה לה' ביום השׁמיני מקרא-קדשׁ יהיה לכם והקרבתם אשׁה לה' עצרת הוא כל-מלאכת עבדה לא תעשׂו". גם היום הראשון וגם היום השמיני נקראים חג הסוכות, אך לא מוסברת משמעות השם. שני הימים נקראים מקראי קודש. החלק כולל רק את האיסורים של מלאכה ומצוות הבאת הקורבנות.
- באמצע, בין שתי ההזכרות של חג הסוכות, מופיעים פסוקי-חתימה (לז-לח): "אלה מועדי ה' אשׁר-תקראו אתם מקראי קדשׁ להקריב אשׁה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר-יום ביומו. מלבד שׁבתת ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל-נדריכם ומלבד כל-נדבתיכם אשׁר תתנו לה'.".
- ולאחר פסוקי החתימה, שוב נזכר חג הסוכות (לט-מג): "אך בחמשׁה עשׂר יום לחדשׁ השׁביעי באספכם את-תבואת הארץ תחגו את-חג-ה' שׁבעת ימים ביום הראשׁון שׁבתון וביום השׁמיני שׁבתון. ולקחתם לכם ביום הראשׁון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ-עבת וערבי-נחל ושׂמחתם לפני ה' אלהיכם שׁבעת ימים. וחגתם אתו חג לה' שׁבעת ימים בשׁנה חקת עולם לדרתיכם בחדשׁ השׁביעי תחגו אתו. בסכת תשׁבו שׁבעת ימים כל-האזרח בישׂראל ישׁבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושׁבתי את-בני ישׂראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם". כאן מתייחסים לשני הימים אלה כחג לה' - אך מקשרים את החג עם תקופת האסיף. שני הימים נקראים שבתון. מופיעות המצוות הייחודיות לסוכות - ארבעת המינים ובנית סוכה.
כמה הסברים הוצעו לתופעה זו:
1. משמעות החגים / ר' יצחק עת-שלום
[עריכה][מתוך המאמר " חג הסוכות או חג לה'? "]:
החלק הראשון של סוכות\שמיני עצרת עוסק בחג כחלק ממעגל חקלאי - מעגל שהתחיל בחג המצות.
[דבר זה מסביר גם מדוע חלק א' נגמר בסיומת "אלה מועדי ה'", חלק זה סוגר את החלק האמצעי אשר התחיל בפסוק ד. תשובה זו עונה על השאלה שהוצגה בחלק של חג המצות מדוע ישנה חזרה על הפתיחה בפסוק ד']
ככזה, החג נקרא בפשטות חג הסוכות - והקונוטציה היא חקלאית. צריך לזכור כי הסוכה שימשה כמקום מגורים זמני בעת האסיף לפועלים שלא חזרו הביתה כל יום, וכמקום מנוחה בשעות חמות של הצהריים. ימים אלה אמנם נקראים גם מקראי קודש, אבל לתכלית שתתברר רק בחלק השני. יש בימים אלו שביתה מעבודה והבאת קורבנות אך אין כאן גורם של "אחדות". (אומה)
החלק השני, בפסוק לט, נפתח ב "אך" (דבר המזכיר את פתיחת החלק של יום כיפור), ישנו כאן מפנה דרמטי. במקום חגיגה חקלאית בא "באספכם את תבואת הארץ" (כלומר, בזמן שאתם חוגגים זאת, זה אינו הדבר המרכזי בחג!). חג זה כולל שבתון בהתחלה ובסוף וכאן גם חוזר עניין אחדות האומה.
כעת אנו מצווים על המצוות המיוחדות לסוכות: ארבעת המינים והסוכה.
ישנם מדרשים רבים המסבירים את הסימבוליות של ארבעת המינים (ארבעה סוגי יהודים, סוגי האקלים של ארץ ישראל, ארבעת חלקי הגוף) - אך כולם מתבססים על ההלכה שכל הארבעה הכרחיים לקיום המצווה, וכולם חייבים להילקח בבת אחת. מצווה זו מדגישה את הפן של שבתון בסוכות.
על מצוות ישיבה בסוכה נאמר בגמרא (סוכה כז ב) - "כל האזרח בישראל ישבו בסוכת, מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. גם מצווה זו מסמלת את ההכללה של כל היהודים תחת הכינוי של עם אחד, או כמו שהזכרנו קודם - גוי קדוש.
מה אנו יכולים ללמוד מן הסוף (השיא) של פרשתנו? באיזה מובן סוכות הוא "שיא החוויה" של הרצף שהצגנו? צריך לשים לב, שלא כמו בחלק הראשון, בחלק השני החג נקרא "חג ה'". לדבר זה יש בודאי משמעות... אך מהי?
אם נביט שוב על הרצף של חג המצות (חירות), עומר (המן), פאה (דאגה חברתית), זיכרון תרועה (הר סיני) ויום הכיפורים (גוי קדוש) - נשים לב, שישנו עוד שלב אחד, קריטי, במדבר, שעוד לא הופנם.
כמו שמסביר הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות, המטרה ביציאת מצרים הייתה להחזיר את עטרת האבות. השראת השכינה בתוכנו. משימה זו הושלמה רק לאחר שהמשכן נבנה והוקדש (לכן, לפי הרמב"ן, ספר שמות נגמר בנקודה זו).
למרות שהמשכן היה מקום ציבורי, היה לו קשר אישי לכל אחד מבני ישראל. לבד מהעובדה שכל התפילות כוונו לשם, על החושן של אהרון היו כתובים שמות שנים- עשר השבטים (על שתים-עשרה אבנים) וגם על האפוד (על שתי אבנים). לכל יהודי היה מקום במשכן, למרות שהוא לא יכל להיכנס לשם.
הסוכה, אשר מגיעה בסוף הרצף של החגים אשר נועדו להוליך אותנו דרך ההיווצרות של גוי קדוש במדבר, מזכירה את המשכן. לכן מתאים שחג זה, מהפן של שבתון שהסברנו, נמצא בסיום ובפסגת הרצף של קדושה, נקרא - חג ה'.
2. המדבר לעומת הארץ / אראל
[עריכה]לפי דעתי, הסיבה להפרדה בין הקטעים היא, שהקטע הראשון (לד-לו) מדבר על מצוות שאפשר לקיים גם במדבר - הקרבת קרבנות ושביתה ממלאכה, והקטע השני (לט-מג) מדבר על מצוות התלויות בארץ - "באספכם את-תבואת הארץ". המצוה לקחת את "ארבעת המינים" נועדה לברך את ה' על יבול הארץ ( פירוט ), והמצוה לשבת בסוכות נועדה להזכיר לנו שבעבר נדדנו במדבר ולא היתה לנו ארץ.
כדי להבדיל בין שני סוגי המצוות, בסוף הקטע הראשון מופיעים פסוקים שחותמים את דיני הקרבנות בפרק זה (לז-לח): "אלה מועדי ה' אשׁר תקראו אתם מקראי קדשׁ להקריב אשׁה לה' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו...", ורק לאחר מכן עוברים לדינים הקשורים לארץ.
3. החג הראשון לעומת החג לדורות / אלכס
[עריכה]בפעם הראשונה מדובר על החג באותה השנה שיצאו ממצרים, ובפעם השניה זה לדורות.
בשנה ההיא, ע"פ המסורת, היום הראשון של חג הסוכות יצא בשבת - ולכן גם נמצא האיסור "כל מלאכת עבודה לא תעשו", וגם לא נאמר דבר על ארבעת המינים, שעל-פי ההלכה אין ליטול אותם בשבת.
אבל בפעם השניה נאמר רק שבתון על היום הראשון וגם אנו מצווים להביא ארבעת המינים שמותרים ביום שהוא לא שבת וגם נאמר "למען ידעו דורותיכם..." (אלכס, 13.10.2004) .
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-10-15.
קיצור דרך: tnk1/tora/wyqra/wy-23-3344