ביאור:לכו נרננה - המזמור של דורנו
לְכוּ נְרַנְּנָה הוא המזמור הוא הפותח את סדרת ששת מזמורי הגאולה. מנהג קהילות רבות בישראל לומר מזמור זה בקבלת שבת.
תוכן המזמור
[עריכה]המזמור מחולק לשני חלקים: חלק הראשון (פסוקים א-ז) המשורר קורא לכולם לשבח, להריע ולהודות לה', על מלכותו בבריאה ועל אהבתו לעמו. בחלק השני (פסוקים ח-יא) המשורר מוכיח את העם להזהר של לעשות כמעשה דור המדבר, שמא יענשו כמותם[1].
ששת מזמורי הגאולה
[עריכה]המלבי"ם כותב שהפרקים צ"ה – ק' הם סדרה של ששה פרקים, שכולם נועדו להאמר בימות המשיח (רד"ק), כאשר עם ישראל ירננו ויודו לה' על ישועתו הגדולה.
פרופ' יעקב ליכט כתב שהמזמורים צ"ה–ק' מצטרפים לקבוצה אחת, בזכותן של שלוש תכונות משותפות והן: א. נושא אחיד; ב. ביטויים חוזרים אחדים; ג. תקבולת במבנה (של היחידה השלמה בת ששת המזמורים) וקשר רעיוני[2].
בהמשך דבריו עומד ליכט על כך שששת המזמורים הללו נחלקים לשלושה צמדים של מזמורים, כשבין כל שני מזמורים שבאותו הצמד קיימות הקבלות בולטות. שלושת הצמדים הם: 1. המזמור הפותח (צ"ה) והמזמור החותם (ק'). 2. המזמור השני (צ"ו) והמזמור הרביעי (צ"ח). 3. המזמור השלישי (צ"ח) והמזמור החמישי (צ"ט).
הקבלות רבות יש בין הפרק הפותח את ששת המזמורים, "לכו נרננה", לבין הפרק המסיימם - "מזמור לתודה". לדוגמא: "לכו נרננה לה'" - "בואו לפניו ברננה". "נריעה לצור ישענו" - "הריעו לה' כל הארץ". "נקדמה פניו בתודה" - "בואו שעריו בתודה". "לפני ה' עושנו כי הוא אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו" -"דעו כי ה' הוא האלוקים הוא עשנו עמו וצאן מרעיתו".
ברם, שוני גדול יש בין שני המזמורים. במזמור צ"ה הנסוח הוא עתידי: "לכו נרננה... באו נשתחוה... נקדמה... נריע...", אולם ב"מזמור לתודה" הנסוח הוא של צווי מיידי: "הריעו... באו לפניו ברננה"... במזמור צ"ה קורא דוד לעבודה מיראה: "בואו נשתחוה ונכרעה", ובמזמור לתודה: "עבדו את ה' בשמחה". שם הצווי נאמר רק לעם ישראל להריע "נריעה לצור ישענו", לעומת זאת מזמורנו קורא לכולם להריע "הריעו לה' כל הארץ".
מזמור צ"ה מתאר את תחילת תהליך הגאולה על ידי קבוץ הגליות, כפי שכתב שם הספורנו (בהקדמתו למזמור), ובו צריך עדיין להזהיר את עם ישראל "אל תקשו לבבכם כמריבה". לעומת זאת מזמור ק' מתאר את סופו של התהליך שקוראים לכל האנושות להודות ולהלל לה' ולעבדו בשמחה. כמו שכתוב לפני כן (פרק צח,ג) "ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו - הריעו לה' כל הארץ".
קבלת שבת
[עריכה]
עד לפני כחמש מאות שנה, לא היה בכלל סדר קבלת שבת, התפילה היתה מתחילה כמו ביום חול בברכו את ה' המבורך, רק בתקופת המקובלים החלו בסדר קבלת שבת.
סדר קבלת שבת כפי שהוא נהוג היום ברוב תפוצות ישראל, להקדים לתפילת ערבית של ליל שבת. ניתן לחלקו לשלושה חלקים א. ששת המזמורים הפותחים בלכו נרננה תהלים צה-צט/ק וכ"ט. ב. פזמון לכה דודי לר' שלמה אלקבץ. ג. מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש (תהלים צב-צג)[3]
בסידור היעב"ץ וכן בספר אוצר דינים ומנהגים[4] ועוד מיחסים את המנהג של אמירת ששת מזמורי הגאולה לר' משה קורדובירו גיסו של רבו ר' שלמה אלקבץ מחבר לכה דודי, אשר הנהיג כך בין מקובלי צפת במאה הט"ז ופשט מנהגם בארץ ישראל, בהמשך המנהג הלך והתפשט ברוב תפוצות ישראל במהלך המאות הבאות. אמנם יש המפקפקים בזהות מחבר המנהג [5]
הפרסום הראשון בדפוס של סדר אמירת המזמורים בקבלת שבת הַחל במזמור צ"ה, נעשה בספר 'סדר היום' שהוציא ר' משה בן מכיר מעין זיתון שליד צפת, והוא נדפס בחיי המחבר בונציאה בשנת שנ"ט (1599).
בחלק מן הקהילות הספרדיות (כגון הספרדים הירושלמים) פותחים את 'קבלת שבת' באמירת מזמור כ"ט בלבד ("הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים..."), וזאת כמנהג שנהגו האר"י וגוריו בצפת. שתי קהילות עתיקות בגרמניה – וורמס ופרנקפורט דמיין – לא קיבלו את מנהג קבלת שבת כל עיקר עד קרוב לימינו (לפחות בבתי הכנסת המרכזיים של כל קהילה).
טעם המנהג
[עריכה]בספר ערוך השולחן[6] מבאר: שאלו הזמירות הם על לעתיד לבא, שאז יאמר אחד לחבירו "לכו נרננה לה'", היות ושבת הוא מעין עולם הבא, לכן ראוי לומר מזמורים אלו בכניסת השבת.
הרב עמדין כותב בסידורו לפי שהששה מזמורים אלו מיוסדים על ששה ימי החול. טעם אחר נאמר על ידי ר' שלמה צבי שיק בסדורו, ששת מזמורים אלו הם כנגד השש תקיעות שנהגו בזמן המשנה והתלמוד לעורר את העם לקראת שבת.
הרב אלחנן סמט מציע כוון נוסף: חז"ל תיקנו אמירת 'הלל שבכל יום' – ששת מזמורי התהילה החותמים את ספר תהילים, והם פסוקי דזמרה (קמ"ה–ק"נ). עוד תיקנו הלל לימים טובים ולחנוכה – הם ששת מזמורי התהילה המכונים 'הלל המצרי' (קי"ג–קי"ח). גם שבת ראויה לאמירת פרקי הלל המיוחדים לה, והנה נמצאת בספר תהילים חטיבה נוספת של שישה פרקי הלל (שהיא אחידה מבחינות אחדות עוד יותר משתי קבוצות פרקי ההלל האחרות). אותן אמצו מקובלי צפת לכבוד השבת[7].
מזמור לתודה
[עריכה]בקהילות הספרדים שאימצו את המנהג הזה, נוהגים לומר את כל ששת המזמורים צ"ה–ק', כולל 'מזמור לתודה'. ובראש כל מזמור מבין השישה נאמר שהוא כנגד יום חול אחד מימות השבוע. מזמור לתודה הוא כנגד היום השישי, ואילו מזמור כ"ט "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" הוא כנגד יום השבת. לעומת זאת מנהגם של האשכנזים ב'קבלת שבת' הוא לקרוא את מזמורים צ"ה–צ"ט, בלא מזמור לתודה, ואח"כ מזמור כ"ט "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים". טעם מנהגים אלו תלוי בנושא האם אמירת מזמור לתודה נחשבת כהקרבת קרבן תודה, ואין מקריבים קרבן תודה בשבת, או שאין אמירתו נחשבת כהקרבת קרבן[8].
המזמור של דור קיבוץ גלויות
[עריכה]מזמור לכו נרננה קשה מאוד מבחינת תוכנו, הוא פותח בהלל והודיה, ממנו ניתן להבין, שהמשורר נמצא כבר בזמן הגאולה. לעומת זאת בהמשך הוא מעורר את העם שלא לחטוא בחטא דור המדבר, נראה שהוא נמצא עדין בגלות.
ר' עובדיה ספורנו, בפרושו לתהילים מבאר: מזמור זה הולך על קבוץ גלויות הקודם לימות המשיח, לכן המשורר קורא להם מצד אחד לכו נרננה בקול תודה על שהוציאנו מקרב האומות. ראו כיצד הוא שומרכם כרועה הרועה את צאנו. מצד שני הוא מתרה בהם שיזהרו שלא להיות כדור המדבר, שבמקום להביט באהבת ה' אליהם שזכו להיות 'צאן מרעיתו' הם הקשו לבבם והכעיסו את ה'. המשורר מזהיר שאם לא יתנהגו כראוי, כמו שגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ, כך הם לא יזכו לימות המשיח.
היעב"ץ בסידורו מוסיף שמשה רבינו (שהוא מחבר מזמור זה לדעת חז"ל) ראה ברוח הקודש שיהיה בדור שלפני הגאולה אנשים שיחטאו בחטא המרגלים ולא ירצו לעלות לא"י, ועל זה הוא מזהיר אותם.
פירוש הספורנו לתהילים צ"ה
[עריכה]ז"ל של רבינו הספורנו:
"זה המזמור נאמר על קבוץ גלויות הקודם לימות המשיח למען יוכלו המון ישראל לשוב בו בתשובה כמבואר ביחזקאל.
ואמר לכו נרננה לה' אתם בני קיבוץ גלויות לכו נרננה בקול תודה על שהוציאנו מקרב האומות. באו נשתחוה ונכרעה אתם פדויי ה' בואו ונשתחווה להודות לשמו עתה על אשר גמלנו, נברכה להכנע לפניו תמיד.
כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו שרועה אותנו דעה והשכל בתורתו בעיון ובמעשה וצאן ידו היום בקיבוץ גלויות לשמרנו מן האומות אם בקולו תשמעו ללכת בדרכיו ולדבקה בו.
אל תקשו לבבכם כמו שעשו דור המדבר, כאמרו 'ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא'. אשר נשבעתי בראותי אותם רשעים, נשבעתי גזר דין שלא יתקרע אם יבואון שלא יבואו אל המנוחה ואל הנחלה. לכן אתם בני קיבוץ גלויות, אל תהיו כמותם! שמעו בקולו להביט נפלאות מתורתו ומצוותיו! ולא יגזור עליכם שלא תזכו לימות המשיח כמו שגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ".
התפקיד שלנו
[עריכה]מזמור לכו נרננה מדבר על התקופה שלנו, תקופה של קיבוץ גלויות מצד אחד ומצד שני הרבה מאוד דברים חסרים, ומה התפקיד שלנו בדור כזה? לכו נרננה להודות ולהלל על כל הדברים הטובים שיש בקיבוץ הגלויות ועוד דברים נפלאים שיש.
דבר זה הוא מה שיביא את הגאולה, כמו שמשה רבינו מזהיר אותו שאם לא נזהר בזה יקרה לנו מה שקרא לדור המדבר, שנתקעו ארבעים שנה במדבר, כך גם אנחנו עלולים להיתקע הרבה זמן עד שיגיע המשיח.
ספר לכו נרננה
[עריכה]הרב יהודה טאוב הוציא בשנת תשע"ט ספר בשם לכו נרננה, המדבר על תורת התשובה והגאולה, ועל החיוב לטענתו להודות על הקיבוץ גלויות שיש בדורנו. בהקדמה הוא כתב שבעקבות פירוש הספורנו הרואה את פרק לכו נרננה כמתייחס לזמן של קיבוץ גלויות הקודם לימות המשיח, קרא הוא לספרו לכו נרננה, המדבר על התפקיד להודות על כל הניסים המתרחשים עמנו כיום.
תורת הגאולה במשנת גדולי ישראל
[עריכה]כיצד יש להתייחס לתקופתנו זהו נושא שנדחק לשוליים בשנים הראשונות לקום המדינה, מחשש לקלקול הדעות, מה שיצר בציבור טעות גדולה, כאילו 'אתחלתא דגאולה' הוא פרי המצאתם של רבנים מחוג הציבור הדתי, אבל לא ולא.
תלמידי הגר"א, המלבי"ם, החפץ חיים, הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד, המשך חכמה, השם משמואל, הגאון רבי איסר זלמן מלצר, הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי זצ"ל ועוד מגדולי ישראל סברו כבר שנים רבות, לפני קום המדינה, שאנו נמצאים בזמן של גאולה, כמו שמובאים דבריהם בספר החדש "לכו נרננה".
נושא נוסף בו עוסק הספר 'לכו נרננה' הוא מצוות התשובה, רבים נבוכו כיצד ניתן לומר, שהמאורעות והניסים הגדולים שקורים בתקופתנו שייכים לגאולה, הרי מפורש בתורה בפרשת נצבים, שתהיה תשובה לפני הגאולה, וכך פסק להלכה הרמב"ם (הלכות תשובה, ז, ה).
מחמת קושיה גדולה זו, יש שרצו לומר, שכל הניסים שראינו בימינו אינם מעשה ה', אלא ח"ו הכול ידי הסט"א. אמנם רבותינו הקדושים למדו אותנו שניסים מגיעים רק מהקב"ה כמו שאומרת הגמרא (ברכות נ, א) "מאן עביד ניסי - קודשא בריך הוא", ואת מצוות התשובה הסבירו בטוב טעם ודעת, על איזה תשובה הכתוב מדבר, עד שכל הקורא את הדברים, אינו יכול שלא לראות כיצד התקיימו דברי התורה אחד לאחד, כמו שאומרים בברכות ההפטרה "ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם".
שם הספר הוא לכו נרננה על פי דברי הספורנו (תהילים צ"ה) המובאים בספר, הכותב: "זה המזמור נאמר על קבוץ גלויות הקודם לימות המשיח...ואמר לכו נרננה לה' אתם בני קיבוץ גלויות לכו נרננה בקול תודה על שהוציאנו מקרב האומות".
הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א כותב בהסכמתו לספר: "הנני בזה לשבח חיבור שחיבר תלמיד חכם מובהק הרב... שליט"א, שחיבר תורת הגאולה על פי הגר"א. יתן הקב"ה שנזכה כולנו לגאולה שלמה, ונשמח כולנו". רבים מגדולי ישראל שמחו מאוד לשמוע על חיבור נפלא זה שמברר את סוגית הגאולה על פי המסורת שקיבלנו מרבותינו.
בימים אלו שאנו מצפים לגאולה השלימה, הרי זה הזמן ללמוד להודות על העבר, כדי שנוכל לבקש על העתיד. הספר אזל מהחנויות, וכרגע ניתן להשיג רק אצל המחבר: 055-6785647.
לקריאה נוספת
[עריכה]- מזמורים צ"ה–ק' – שישה מזמורי תהילה. חלק א', חלק ב'. הרב אלחנן סמט, בית המדרש הווירטואלי ישיבת הר עציון.
- ספר פני שבת נקבלה, אברהם ישראל שריר, ירושלים התשס"ג.
- ספר לכו נרננה, הרב יהודה טאוב, תשע"ט.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ דעת מקרא תהילים צה
- ^ פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר א, מוגש לכבוד ד"ר אליהו אורבך, בעריכת ד"ר א' בירם, ירושלים תשט"ו, עמודים 157–166.
- ^ סקירה מקיפה של מקורות המנהג ותולדות התפשטותו ערך יצחק יוסף כהן, בספרו 'מקורות וקורות' (ירושלים, תשמ"ב) עמודים 74–106, בפרק "סדר קבלת שבת ופזמון לכה דודי"
- ^ ערך לכו נרננה
- ^ ראה בספרו של ר' קימלמן 'לכה דודי וקבלת שבת', ירושלים תשס"ג, עמ' 19–20 ועמ' 23.
- ^ אורח חיים סימן רמ"ב
- ^ אתר ישיבת הר עציון
- ^ ספר פני שבת נקבלה עמ' 241