ביאור:לא מקור המידע קובע את ערכו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת "מְצֹרָע" לא מקור המידע קובע את ערכו / נוטי לקסמן

מצד אחד: "למה מי אתה, שתגיד לי?" "הנה עוד אחד שיש לו מה להגיד"

ומן הצד השני: בימים האחרונים רחשה הארץ בעקבות גילויי אלימות קשה ביותר כלפי ילדים שנעשו בעקבות הוראת אחד, בשם אליאור חן, המכנה עצמו רב.

מה הקשר בין הדברים?

אלה גם אלה מבטאים התייחסות למסרים מסוימים לא על פי תכנם לא על פי משמעותם ולא על פי ערכם, אלא על פי האומר אותם. וזו סכנה גדולה, כי היא מחרישה את אוזני השומע ומעוורת את עיני הצופה מקליטת תוכן מושמע כערכו וכמשמעו.

ולמה נדרשתי לפתיחה זו בדיון על פרשת השבוע?

הסכיתו וקראו.

פרשת השבוע, פרשת "מְצֹרָע" עוסקת בחלקה הראשון ב"תּוֹרַת הַמְּצֹרָע". בפרשת השבוע אנו לומדים על סיום המחלה: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ" (ויק' יד, ב–ג).

וראוי לשים-לב, הסמכות הרוחנית–פולחנית החשובה ביותר, הַכֹּהֵן, הוא הבודק את ההחלמה והוא גם מנהל את תהליך הטהרה (1).

כאמור, השבוע אנו לומדים על תהליך סיום המחלה. המחלה עצמה מתוארת בפרקים קודמים, והדבר הבולט ביותר הוא ההרחקה והבידוד של החולה מחוץ לקהילה: "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויק' יג, מו).

על משמעות הבידוד דנו בשנה שעברה (2).

הפעם נביא מעט דעות על מקור הצרעת, וברור שלא נשכח את הפתיחה לדיון.

הרמב"ם מגדיר את הצרעת כ" "אב מאבות הטומאות, מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באוויר, ומטמא אדם במשא. ומטמא משכב ומושב, אפילו תחת האבן" " (3).

מדוע בעצם?

יש הסבורים שצרעת היא עונש על עוררות מחלוקת בין בני-אדם (4). מדרשים אחרים מדגישים שצרעת וגם חוליים אחרים באו לעולם רק בשל לשון הרע (5).

היו שנידו את המצורעים, עד כדי כך שלא נכנסו לרחוב בו היו מצורעים (6), ואחרים אף רגמו אותם באבנים כדי שלא יתקרבו (7).

יש מקורות נוספים, אבל די בכך לשקף את הרוח השוללת את קרבת המצורע לחברת בני אדם.

אם-כך, האם יש טעם לשמוע לדברי מצורע, האם חוליו אינו מכתים גם את דבריו?

כך אנו חוזרים לפתיחת דיון זה.

ולשם עיון בכך נפנה להפטרה הצמודה לפרשת השבוע. ההפטרה מספרת על מצורעים (8).

פתיחת ההפטרה מספרת על נידוי: "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר" (מל"ב ז, ג). הם יושבים בשער העיר כי אל העיר לא יבואו.

והנה, דווקא הם, המצורעים, המוקצים, המנודים דווקא הם מביאים בשורה למלך ולכל העם (9).

והמלך, והיועצים מקשיבים למידע ואינם מזלזלים בכך למרות שהמידע הגיע מפי מצורעים [10].

כלומר, התשועה באה מפי המצורעים.

וכשם שבשורה עשויה להגיע מפי מצורעים, כך גם קללה, עוון וחטא עלול לצאת מפי נעלה שהוא מכריז על עצמו קדוש.

על-כן, אין לקבל או לדחות דברים רק על-פי המבטא אותם אלא על-פי ערכם, משמעותם וההשלכות הנובעות מהן.

אמור הדבר לכל הדוברים: הורים, מורים, רבנים, שרים ומלכים.

אילו הורי הפעוטות, לא היו מקשיבים כעוורים לדברי אותו "קדוש", הפעוטות היו ממשיכים לגדול ולהתפתח ואולי גם להביא מזור לאדם...

<><><><><>

הערות ומראה מקום

(1) ויקרא יד, ב–לב.

(2) למעונין לקרוא: "פרשת תַזְרִיעַ - מְצֹרָע: טיהור כתהליך ריפוי מודרני" באתר זה.

(3) רמב"ם, משנה תורה, "הלכות טומאת צרעת" י, יד.

(4) "ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע [...] הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: "בָּדָד יֵשֵׁב" וגו'" (בבלי, ערכין טז, ב). רש"י מאמץ תפיסה זו.

(5) "תני ר' שמעון בן יוחי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני [...] באותה שעה לא היה בהן לא זבים ולא מצורעין לא חגרים ולא סומים ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים ולא שוממים ולא טיפשין [...] וכיון שחטאו לא שהו ימים קלים עד שנמצא בהן זבים ומצורעים חיגרים וסומים אילמים וחירשים שוטים ושוממין וטיפשין [...] מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות ובצרעת [...] ללמדך שאין הנגעין באין אלא על לשון הרע, לפיכך נתחייבו ישראל בזיבות ובצרעת" (ויקרא רבה, יח, ד).

(6) "ר' אמי ור' אסי לא הוו עיילי למבואות של מצורע" (ויקרא רבה טז, ג).

(7) "רבי שמעון בן לקיש כד הוה חמי חד מנהון מרגם ליה באבניא ואמר ליה פוק לאתריך לא תזהום ברייתא" (ילקוט שמעוני, פרשת מצרע רמז תקנז).

(8) מל"ב, ז.

(9) "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מל"ב ז, ט).

[10] מל"ב ז, יב–טז.

מקורות

על-פי מאמר של מוטי לקסמן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-17.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0314_0