ביאור:כלל ופרט וכלל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.

במידה והמחוקק כותב, כלל, פרט, כלל - מצד אחד הכללה מצמצמת מאוד ומהצד השני ההכללה מרחיבה מאוד.

כלומר על פי כלל זה - אי אתה - כלומר אין אתה - דן - כלומר מפרש - אלא כעין הפרט. כלומר, במצב זה אתה יכול להוסיף רק דברים שיש להם מכנה משותף לפרוט.

דוגמא - שמות כב ח - מי שגונב חפץ, העונש בתורה הוא חיוב בתשלום כפל. אם הוא גונב ספר ששווה 50 ש"ח, צריך להחזיר את הספר, וכן קנס של 50 ש"ח וכן הלאה.

התורה מדברת על אדם שלא בדיוק גנב. לגנוב פירושו לקחת חפץ שלא כחוק. גניבה היא לקיחת קנינו, רכושו של שני שלא ברשותו. יש סוג שני של גניבה, הפקדה אצל אדם, החפץ הגיע כחוק, מדובר בשומר חינם, כעבור שבועיים רוצים לקבל את החפץ חזרה והשומר אומר שהחפץ נגנב. הוא לא מגלה פרט אחד - שהוא הגנב. מבחינה טכנית הוא לא גנב כי החפץ הגיע לידו כחוק - כאן התורה אומרת כי השומר הטוען טענת גנב גם הוא משלם כפל.

 

שמות כב ו - אם לא ימצא הגנב - השומר עצמו הוא הגנב, בעל הבית צריך להישבע שהוא עצמו לא לקח את החפץ .

מבנה החוק - "על כל דבר פשע (ישנו כאן כלל) על שור, על חמור, על שה, על שלמה, על כל אבדה שיאמר כי זה .". כלומר ישנו כלל , לאחר מכן פרוט , ולאחר מכן כלל - כלומר, לא ניתן לראות את הפרט כמגדיר, כי יש כלל שבא אחריו אך לא ניתן לומר כי הפרט מדגים כי הוא בא אחרי כלל. לכן, ישנו מצב ביניים - אי אתה דן אלא כעין הפרט. אתה לא יכול לפרש אלא כמו הפרט.

כעין הפרט - בקניין יש שני עולמות, מיטלטלין ונכסי דלא ניידי. במשפט העברי עבד נחשב למקרקעין - דהיינו, נכסי דלא ניידי.

ארבעת הפריטים המפורטים בפסוק הם מיטלטלין ולכן על פי הכלל "הטוען טענת גנב משלם תשלום כפל" לא מדבר על מקרקעין. גניבת מקרקעין לא נדונה בסעיף זה משום שזה לא "כעין הפרט".

הפרט נותן פרוט יותר מסתם הגדרה אבל פחות מסתם הוספה.

 

פס' 8 - אין המדובר על מקרקעין כולל עבד. אדם גונב עבד הוא לא משלם תשלום כפל וזאת משום שזה לא כעין הפרט.

דוגמא נוספת - שור, חמור, שה, שלמה. יש הבדל יסודי בין שלושת הדברים האלה ובין שטר. יש הבדל בין דברים שגופם ממון, יש להם ערך עצמאי ולשטר אין ערך עצמאי אלא ערך סמלי. הוא מייצג סכום כסף מסוים בלבד.

אדם הגונב שטרות לא חייב תשלומי כפל משום שהחוק על תשלומי כפל מדבר על דברים שהם עצמם, גופם, ערך ולא שערכם הוא סמלי. פס' 8 לא נוגע למקרקעין ולשטרות וזאת משום שכלל ופרט וכלל, דנים רק כעין הפרט וזה צריך להיות מיטלטלין ודברים שגופם ממון.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של דוד קיוויתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-20.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/midot_kpk