ביאור:יתרו - שמו, שמחתו, תשובתו, עצתו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

לפרשת יתרו

" וישמע יתרו" (שמות, יח', 1).

אומר רש"י - "שבע שמות נקראו לו רעואל יתר יתרו חובב חבר קיני פוטיאל (מכילתא) יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה וגו'".

אנו נוכל להוסיף, משא יתרו על שם שהתיר את משה מכבלי רבנותו הכבדים, או - שהאציל סמכויות על יתר העם, ועוד דבר - על שום התורה שניתנה בפרשתו ושאף סדר סדריה.

"ויחד יתרו" (שמות, יח 9).

מפרש רש"י - "וישמח יתרו זהו פשוטו (סנהדרין צד) ומ"א נעשה בשרו חדודים חדודין מיצר על אבוד מצרים היינו אמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה".

והכוזרי כותב, שגרים אינם יכולים להתנבא, בניגוד לישראל המקורי, וזאת פרט לעובדיה, שהתנבא על אדום, מפני שזה היה מוצאו.

"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" (שמות, יח 11).

מפרש רש"י - "מלמד שהיה מכיר בכל ע"א שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה (מכילתא)".

ומהמשך הכתוב - "כי בדבר אשר זדו עליהם" אנו למדים את מה שאמרנו בשבוע שעבר, שה' פועל המידה כנגד מידה.

"ויהי ממחרת" (שמות, יח, 13).

מפרש רש"י - "ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יוה"כ שהרי קודם מתן תורה א"א לומר והודעתי את חקי וגו'... ואין פרשה זו כתובה כסדר שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה אף לדברי האומר יתרו קודם מ"ת בא וגו'".

כלומר, על-פי רש"י התוכן קודם לצורה, כך שקודם אנו צריכים לדעת מה התורה לפני שנסדר את אופני המשפט שלה.

ואולם, נשאלת השאלה, בשביל מה היו צריכים ישראל דווקא את יתרו הזר בכדי שילמד אותם סדרי משפט? האם לא היו יכלים להבין זאת מעצמם, או האם לא היו יכולים לקבל זאת עם התורה מהר סיני?

אלא שהעניין, כך נראה לי, הוא כזה - ישראל זה עתה יצאו ממצרים, המוסדרת לעילא מבחינה ביורוקרטית, והם עוד עם של עבדים משוחריים טריים, שלא הספיקו עוד לסדר את עצמם, מה גם שסדר זה יש בו ריח של מצרים שזה עתה עזבו. ניתן לומר זאת כך - הם רק עתה עזבו את הפירמידות של מצרים והיאך יסגלו לעצמם את שיטת הפירמידה של ההיררכיה? לכך היה צריך את יתרו כהן מדין, שילמדם עניינים נחוצים אלה.

עניין אחר, יש לשים לב למצווה אחת שניתנה עוד קודם מתן תורה והיא כמו מכילה את כל הדיברות בתוכה, והיא - "וקדשתם היום ומחר... והיו נכונים ליום השלישי... והגבלת את העם סביב" (שמות, יט', 10-12). בהתקדשות יש משום הכנה למתן תורה כולו וכן כל הדיברות אינן אלא הגבלה; אם קודם היה נראה שמותר לאדם הכל, עתה בא ה' ומגביל אותו בכמה דברים - ותחום זה הוא הקודש.

לסיום, יש לשים לב לדבר מופלא, והוא - ביום שלישי, היום של הבחירות בישראל, הקריאה בפרשת השבוע לאותו היום הייתה, בין היתר, בפסוק הזה - "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חישים ושרי עשרות" (שמות, יח', 25). האין העניין אומר דרשני?

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0218_3