ביאור:ישעיהו מז ד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
(ד) גֹּאֲלֵנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
פירוש לעם:
פסוק זה הוא המשך לפסוקים הקודמים, אלא שהוא תגובה עתידית של עם ישראל בשם הנביא לאחר שיגאלו. שאז יכירו שה' גאלם. וכך דבריהם: מי שגאל אותנו הוא לא אחר מאשר ה' בעצמו; ולא ראוי התואר בעל הצבאות אלא לו. הוא המקדש והדואג לנו מכל העמים; ובכך שמו מתקדש שאין כמוהו.
להרחבה:
ע"פ הטעמים האתנחתא מופיע על המילה "שמו", אשר על כן יהיה הניקוד כך: גואלנו, ה' צבאות שמו. והוא קדוש ישראל. אך אם מניחים את האתנחתא במילה "צבאות" יהיה הניקוד: גואלנו-ה' צבאות, שמו- קדוש ישראל. ההבחנה בין הנקודים משפיעה על השאלה האם שמו הוא "ה' צבאות" או שמו הוא קדוש ישראל.
"גֹּאֲלֵנוּ"
1. רש"י מצודות- דבר הנביא: מטרת הענשת הכשדים-גאולת ישראל- "הנביא אומר כל זה: "הקדוש ברוך הוא עושה לגאלנו משם"". 2. אבן עזרא וכן הרד"ק – דברי ישראל: יידוע ישראל שה' גואל אותנו- "אז יאמרו ישראל זה הוא גואלנו".
"קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"
1. רד"ק – בזכות העזרה לעם ישראל בבבל לפגוע בכשדים יתקדש שמו - "והוא יקרא קדוש ישראל, כי בעבור ישראל יראה קדושת שמו בבבל". 2. אלשיך- שתגאל אותנו ייודע שאנחנו קדושים לך -"כי אז ע"י גאולתינו תתייחס בעצם אל היותך קדוש ישראל, כי אז נתקדש ונהיה קדושים כי קדוש אתה, ויאות ונכון יהיה היותך נקרא קדוש ישראל".
"יְהֹוָה צְבָאוֹת"
מלבי"ם- מכוח שלטון ה' על צבאותיו ילחם בבבל -"השליט על כל הצבאות והוא קדוש ישראל, והוא יריב ריב עמו ולא אדם".
הפניות:
- מצודת דוד –"מוסב על המקראות שלפניו לומר כל אלה יעשה גואלנו".
- רד"ק – להודיע שה' עשה זאת -"מי עשה כל זה בבבל גואלנו ה' צבאות".