"קרבן לא אוכל לך", ו"קרבן שאוכל לך", "לא קרבן לא אוכל לך", מותר. "שבועה לא אוכל לך", "שבועה שאוכל לך", "לא שבועה לא אוכל לך", אסור. זה חומר בשבועות מבנדרים.
וחומר בנדרים מבשבועות. כיצד? אמר: "קונם סוכה שאיני עושה", "לולב שאיני נוטל", "תפילין שאיני נותן", בנדרים אסור; ובשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות.
ולמה לא תנינן, "שבועה שלא אוכל לך" מותר? אלא בגין דתנינן, "חומר בשבועות מבנדרים", וסברנן מימר: "שבועה לא אוכל לך" – דברי חכמים אסור, לפום כן לא תנינן.
"הרי הוא קרבן", "הרי הוא לקרבן", "הרי הוא כקרבן", מותר. "הרי הוא שבועה", "הרי הוא לשבועה", "הרי הוא כשבועה", אסור[1]:
זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות כיצד? "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב". מה הטבה רשות, אף הרעה רשות, יצא דבר של איסור בדבר של מצוה. הוון בעיי מימר, שוגג; הא המזיד לא. אשכח תני, רבי ישמעאל אומר: "ככל היוצא מפיו יעשה", לא היוצא מפי שמים. ומר אף בהקדש כן? רבי יוסה בשם רבי הילא, שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים.
