ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק עשרים ואחד
פרק עשרים ואחד - נוטל אדם
[עריכה]נוטל אדם את בנו והאבן בידו. כלכלה והאבן בתוכה. מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה
האבן שעל פי החבית, מטה על צידה והיא נופלת. היתה בין החביות, מגביה ומטה על צידה והיא נופלת. מעות שעל הכר, נוער את הכר והן נופלות. היתה עליו לשלשת, מקנחה בסמרטוט. היתה על של עור, נותנין עליה מים עד שתיכלה.
°בית הלל בית הלל אומרין. מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין. ו°בית שמאי בית שמאי אומרין. מסלק את הטבלה כולה ונוערה. מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית, ושיער של אפונין ושל עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג. אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחין בו. ואם לאו, אין מקנחין בו. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה:
הדרן עלך פרק נוטל אדם