ביאור:יוסף הוא בן אוהב ומוקיר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת "וַיְחִי": יוסף הוא בן אוהב ומוקיר, תשס"ט / מוטי לקסמן

"אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו" (1). יוסף, כמשנה לפרעה מלך מצריים, וודאי ניכר היטב בכיסו (2). הוא ניכר גם בכעסו על אחיו (3). על כוסו, כלומר על אופן שתייתו, איננו קוראים דבר (4). בכל-אופן, הפעם לא נדון בהיבטים אלה, אלא באפיונים אחרים.

ברוח דבריו של רבי אילעאי אנו מוסיפים ואומרים: "אדם ניכר בדברו, במענהו ובשתיקתו". נעשה שימוש במושגים אלה בדיון בברכת יעקב לשני נכדיו מנשה ואפרים, ובהקשריה. בהתאם לכך נציע גם בחינה נוספת לדמותו של יוסף.

שני בנים נולדו ליוסף ולרעייתו (5) וכמו לכל נולד גם להם נקבעו שמות ולשמות יש הסבר: "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (בראשית מא, נא–נב). עיון בהסבר לשמות מעלה את ההבדל הבא: מנשה בא לציין את העבר הלא-נעים של יוסף (6); לעומת-זאת, שמו של אפרים משליך אור על ההווה הטוב ועל העתיד (7).

האם הבחנה זו היא מקרית?

נעבור לתיאור ברכת יעקב לשני הנכדים.

יעקב נופל למשכב ויוסף לוקח "אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם" (בראשית מח, א) אל יעקב אביו כדי שיברכם. לאחר שמוסרים ליעקב שיוסף ושני בניו מגיעים הוא, בין השאר אומר: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה, לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (שם, ה).

אני מניח שקורא זהיר הבחין בהבדל, כאשר יוסף מביא את בניו כתוב "אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם", לפי סדר הלידה. אבל, בדברי יעקב מתהפך הסדר "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה" למרות שיעקב משווה אותם לשני בניו הראשונים "כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי", לפי סדר לידתם.

הבדל מקרי?

יוסף מגיש את שני בניו לקרבת יעקב לפי סדר לידתם, כלומר את מנשה לימינו של יעקב ואת אפרים לשמאלו: "וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל" (שם, יג). יעקב הופך את הסדר, הוא משכל את ידיו כך שידו הימנית תונח על ראשו של אפרים וידו השמאלית על ראשו של מנשה: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה" (שם, יד). התנהגות יעקב מעוררת מורת-רוח אצל יוסף: "וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו" (שם, יז) (9). יוסף בתגובתו אינו מבטא את מורת רוחו, אלא אומר שאביו יעקב, כנראה, טעה בזיהוי: "וַיִּתְמֹךְ" יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ" (שם, יז–יח).

יעקב האב מסרב, לא אין זו טעות. הוא מדגיש את עליונות אפרים הבן הצעיר: "וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי [...] וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא [...] לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (שם, יט¬–כ).

יוסף מחריש, הוא אינו מגיב יותר.

האם יש כאן חזרה על הדפוס הרווח בסיפור המקראי שלא הבכור זוכה במעמד? (8).

ייתכן, אבל אני מציע לבדוק את ההתפתחות כדי לראות מי "צדק" יותר, יעקב האב או הבן יוסף.

המנהיג העתידי הראשון לאחר משה הוא אכן משבט אפרים: "לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" (במדבר יג, ח). יהושע מתפקד כמנהיג למען העם ולקראת עתידו.

אבל, בשאר ההופעות העתידיות של צאצאי אפרים אנו מגלים תמונה אחרת.

בתקופת השופט גבעון, למרות שהוא משתף את בני אפרים במלחמה יש להם טענות נרגנות [10]. גדעון, שהוא דווקא מצאצאי מנשה, מגיב בדרך חכמה שמרגיעה את בני אפרים [11].

גם בתקופת יפתח הגלעדי [12] מגיבים בני אפרים בכעס ואף באיומים, דבר שמעלה את חמתו של יפתח והוא מגיב באכזריות [13].

וגם בתקופת המלוכה, ירבעם משבט אפרים הוא המבקר קשות את רחבעם, בנו של שלמה, ומביא לפילוג העם לשתי ישויות מדיניות [14].

במלים אחרות, תפקודם של צאצאי אפרים אינו תפקוד חיובי.

פרט לגדעון, צאצאי מנשה לא מוזכרים רבות. אבל, סיפור אחד מעלה תמונה מעניינת, כוונתי לבנות צלפחד, כן גם הן משבט מנשה. בנות צלפחד נותרו ללא אב, והיות ואין להן אח קיים חשש שנחלת המשפחה תאבד. הן פונות, בצורה מכובדת, אל משה. משה, על-פי הנחית ה', הופך את המקרה לתקדים חוקתי שקובע שבמרה כזה אכן ירושת הנחלה תעבור לבנות [15].

במלים אחרות אזכור בני אפרים הוא, ברוב המקרים, לשלילה בעוד שצאצאי מנשה מוזכרים, ברוב המקרים לחיוב [16].

במלים אחרות, לפי ההתפתחות העתידית יוסף "צדק" בניסיונו להניע את אביו יעקב לברך יותר את מנשה.

יוסף ידע? ואולי הייתה בכך תחושה אינטואיטיבית.

אז למה יוסף לא עמד על דעתו? אין הסבר לכך במקרא.

אני מציע לראות זאת כביטוי להערכת האב. יוסף, לפי הסבר זה חש אחרת, אבל אינו יוצא באופן מפורש נגד האב.

ישאל הקורא, מנין לך?

אני מגיע לעמדה זו לאחר הזיהוי שיוסף הוא הבן היחיד שכתוב עליו שהתאבל על מות האב יעקב: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ" (בראשית נ, א). לא ראובן הבכור גם לא יהודה המבורך מאוד ואף בן אחר לא מבטא את אבלו, אין גם אף כתוב שמבטא את אבל הבנים באופן קיבוצי!

רק יוסף בוכה ומתאבל.

אפשר לומר שזו תגובה טבעית של בן מועדף, אולי.

אני מעדיף לראות בכך ביטוי לתחושתו הפנימית של יוסף הבוגר, הוא בן שמוקיר את האב ומתאבל בכנות על לכתו מהארץ החיים.

אם-כן, "אדם ניכר בדברו, במענהו ובשתיקתו", ויש והשתיקה מלמדת יותר מן הדיבור ומן המענה.

הארות ומראה מקום

(1) בבלי, עירובין סה, ב.

(2) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אֲנִי פַרְעֹה, וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, מד).

(3) "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת" (בראשית מב, ז). התנכרות זו נמשכת עד לאחר נאומו של יהודה, במסע השני של בני יעקב לשבור שבר במצריים.

(4) פרט לכך שהגביע הוא גְּבִיעַ הַכֶּסֶף.

(5) "וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים [...] אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מא, נ).

(6) ישה מלשון ישכיח: "בעובדה שחלומותיו של יוסף הלכו ונעשו מציאות, ראה הוכחה שהייסורים שנתייסר בהם עד כה צרפוהו מעוונותיו, וה' השכיחם ולא רצה לזכרם עוד" (יהודה קיל, ספר בראשית, ירושלים תשס"ג, עמ' קמג).

(7) יש המבינים זאת באופן נוסף: "הרמזה מקדימה לריבוי המופלג של בית יעקב במצרים [...] ועוד אפשר שיש בשם אפרים רמז ולמקום קבורת אמו: 'בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם' (בראשית לה, יט) (שם, שם).

(8) למשל, ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, ראובן ויהודה או יוסף.

(9) תחושת יוסף בביטוי "וַיֵּרַע בְּעֵינָיו" מזכירה את תגובת אברהם לדרישת שרה לגרש את הגר ובנם ישמעאל: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (בראשית כא, יא). אברהם אינו עונה, אבל לאחר הבהרת ה' שגם ישמעאל יתפתח וירבה (שם, יב–יג) הוא, ללא אומר, מצייד את הגר בלחם ומים.

[10] "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה" (שופטים ח, א).

[11] שם, ב–ג.

[12] כנראה גם הוא מצאצאי מנשה.

[13] שופטים יב, א–ו.

[14] מל"א יא, כו–מ; יב, א–כה.

[15] במדבר כז, א–יא.

[16] פרט מעניין, היה גם מלך בשם מנשה, מלך לא מוצלח, אבל הוא היה מזרע יהודה (מל"ב כא, א–ב).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-10.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0147_1