ביאור:טרפה ונבלה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בספר שמות ובספר דברים יש שני פסוקים מקבילים שעוסקים בבשר האסור באכילה:

  • שמות כב ל: "ואנשי קודש תהיון לי; ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו": פסוק זה מדבר על "טריפה" - חיה שנטרפה, נדרסה, נפצעה או חלתה, ועדיין לא מתה, אך היא בוודאי תמות בקרוב מפצעיה (ע' רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה ה והלאה ).
  • דברים יד כא: "לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה, או מכור לנוכרי --כי עם קדוש אתה, לה' אלוהיך...": פסוק זה מדבר על "נבילה" - חיה שמתה באופן טבעי (או לא טבעי), ולא נשחטה בשחיטה כשרה (ע' שם, הלכה א והלאה ).

[הפסוקים מקבילים - ע' " המצוות שאחרי י הדברות "].

הפסוקים לא רק קובעים שאסור לאכול טריפות ונבילות, אלא גם קובעים מה יש לעשות בבשר טריפות ונבילות:

  • בשר "טריפה" יש להשליך "לכלב" - כי בשר של חיה שנטרפה עלול להכיל רעלים, זיהומים וחיידקים שאדם אינו מסוגל להבחין בהם, וזה עלול להיות מסוכן לאדם, ולכן הוא ראוי רק למאכל כלב.
  • בשר "נבילה" יש לתת "לגר" (בחינם) או למכור "לנכרי" - כי בשר של נבילה, בדרך-כלל, ראוי למאכל אדם; בני-ישראל לא אוכלים אותו כי הוא לא נשחט בשחיטה כשרה, אך הוא עדיין לא רעיל ולא מסוכן לאדם.

מכאן אפשר ללמוד, שאין זה ראוי להשליך לחיות דברי-מאכל הראויים למאכל אדם, גם אם אנחנו לא אוכלים אותם מסיבה כלשהי.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-03-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/trfa_nvla