ביאור:טהרת החברה, המשפחה והיחיד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בספר במדבר, פרקים ה-ו כוללים כמה נושאים:

במדבר ה א-ד: שילוח טמאים - המצוה להוציא את הטמאים ממחנה ישראל, טמאים משלוש רמות: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש".
במדבר ה ה-י: גזל הגר - המצוה לכפר על גזל. מצוה זו מתבטאת בהחזרת הגזלה לבעליה, ואם הבעלים נפטר ואין לו יורשים - לכהנים. בנוסף לכך, אם הגזל לווה בשבועת שקר, יש להוסיף חומש ולהביא קרבן אשם.

במדבר ה יא-לא: קנאה וסטיה - המצוה לפתור חשדות בין איש לאשתו, על-ידי הבאת החשודה אל המקדש ועשיית טקס שמברר אם היא אכן נאפה.
במדבר ו א-כא: נזירות וסיומה - הדינים המחייבים כל אדם המעוניין להיות נזיר, שאסור לו לשתות יין, להסתפר ולהטמא למתים.
במדבר ו כב-כז: ברכת כהנים - הברכה שהכהנים צריכים לברך את ישראל בכל יום, ברכה ובה שלושה חלקים: (במדבר ו כד-כו): "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

שילוח טמאים

ע"פ חז"ל, שלושת סוגי הטמאים מסודרים מהחמור אל הקל (רש"י על במדבר ה ב) :

צרוע הוא החמור ביותר, שכן כל גופו טמא, והוא משולח רחוק ביותר - מחוץ לכל מחנה ישראל (ובארץ ישראל - אסור לו להיכנס לתוך חומות העיר).
זב/ה הוא מי שטומאה יוצאת מאיבר מינו/ה, והוא משולח מחוץ למחנה הלויים, אך מותר לו להישאר במחנות של שאר השבטים, המקיפים אותו (ובארץ ישראל - אסור לו להיכנס להר הבית).
טמא לנפש הוא מי שנטמא על-ידי נגיעה במת או בנבלה, והוא משולח רק מחוץ למחנה המשכן, אך מותר לו להישאר במחנה הלויים המקיף אותו (ובארץ ישראל - אסור לו להיכנס לבית המקדש).

שלושה סוגי הטומאות מבטאים שלושה תחומים שבהם יש לשמור על טהרה:

צרעת - מסמלת את היחסים בן אדם לחברו; לפי חז"ל, צרעת היא עונש על לשון הרע: "מצורע = מוציא שם רע".

זיבה - מסמלת את היחסים בין איש לאשה, טהרת המשפחה.
טומאת מת - מסמלת את היחס שבין אדם לחייו ולנפשו, ו גם את היחסים עם ה'.

ויש הקבלה בין משמעות הטומאה לבין השילוח (רש"ר הירש על במדבר ה ב) :

מצורע מורחק ממחנה ישראל, כדי ללמדנו שלשון הרע והמחלוקת הם הפשעים החמורים ביותר שיש להרחיק לגמרי מהחברה: " "הרחקת המצורע נועדה לדאוג לטהרה חברתית; ומובן אפוא, שהמצורע משתלח גם מחוץ למחנה ישראל" ".
זב וזבה מורחקים ממחנה הלויים, כי הלויים הם שאחראים על השירה המקודשת לה', והדין מלמדנו שחשוב במיוחד להרחיק את הפריצות המינית מעולם השירה, האומנות והיצירה, בניגוד למקובל באומות העולם: " "הפייטנים שלנו, המשוררים שלנו... אל יקדישו את רוחם לאל ואת גופם לחושניות של תאוות בשרים... שכינה מסתלקת מפני הערוה... זו היא הרוח שהייתה מרחפת במחנה לויה, היא המסומלת במצוות שילוח זב ממחנה לויה" ".
טמא מת מורחק ממחנה המשכן, כדי ללמדנו שהקשר של האדם עם ה' צריך להיות מתוך חיים ולא מתוך ציפיה למוות,שהרי ה' הוא "אלהים חיים", "לא המתים יהללו יה": " "בתפיסה האלילית, המוות והמת מעידים על האל... אולם אמיתה של תורה אומרת... האדם החי יודה לאלהים חיים, והוא ירחיק את מי שנטמא במת ואת כל הטמאים הדומים לו... מתחום מקדש ה': טמא מת משתלח חוץ למחנה שכינה" ".

גזל, סוטה, נזיר

שלושת הפרשיות הבאות לאחר פרשת שילוח טמאים מקבילות במדוייק לשלושת הנושאים הללו (רש"ר הירש על במדבר ו כא) :

פרשת הגזל מטרתה לתקן את היחסים שבין אדם לחברו - בהקבלה לשילוח המצורע ממחנה ישראל: " "שילוח מצורע ממחנה ישראל מקבל את הגשמתו הממשית בפרשת גזל הגר, שהרי פרשו זו מורה ששכינה שורה בחיים החברתיים של האומה" ".
פרשת סוטה מטרתה לתקן את היחסים שבין איש לאשתו - בהקבלה לשילוח הזב והזבה ממחנה לויה: " "שילוח זב וזבה ממחנה לויה מקבל את הגשמתו הממשית בפרשת סוטה, שהרי פרשה זו מורה ששכינה שורה בין איש לאשתו בצניעות חיי המין של המשפחות" ".

ופרשת נזיר מטרתה להגדיר את דרכי ההתעלות של היחסים בין אדם לעצמו ובין אדם לה' - בהקבלה לשילוח טמא מת ממחנה שכינה: " "שילוח טמא מת ממחנה שכינה מקבל את הגשמתו הממשית בפרשת נזיר, שהרי פרשה זו מורה ששכינה שורה בכל מקום שהיחיד שואף לקדדושה רוחנית ומוסרית עם ה'" ".

" "שלושתם כאחד מטביעים בחברה, במשפחה וביחיד את החותמת של קדושת ה'" ".

ברכת כהנים

ברכת הכהנים כוללת שלושה חלקים, כל אחד מהם מתייחס לתחום אחר בחיים (רש"ר הירש על במדבר ו כד-כו, מלבי"ם על במדבר ו כד-כו ) :

יברכך ה' וישמרך - ברכה חומרית - " "הברכה הראשונה מברכת את ישראל בהצלחת נכסיהם הגופניים והחומריים, ובהגנה מפני כל השפעה מזיקה" ", " "הברכה הראשונה כוללת הטובות הגשמיות שהם נראים ומוחשים" ".
יאר ה' פניו אליך ויחנך - ברכה רוחנית/שכלית/נפשית - " "ה' יגלה לך את מטרות הנהגתו... והוא יצייד אותך בכשרונות הרוחניים להבין את דבריו..." ", " "הברכה שניה היא בענינים הנפשיים" ".

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום - ברכה נשמתית - " "משמעות הברכה היא קרבת ה'... אנחנו מבקשים ברכה חומרית ורוחנית כדי לעשות בה את רצון ה', למען נהיה ראויים לקרבת ה'" ", " "הברכה השלישית מצד הקשר שיש לנשמה עם הגוף" ".

ויש הקבלה בין הברכות הללו לבין שלושת המחנות:

הברכה החומרית מתגלה קודם-כל במחנה ישראל, שם נמצאים השבטים העוסקים בענייני החומר.
הברכה הרוחנית/שכלית מתגלה קודם-כל במחנה לויה, שהרי תפקידם של הלויים הוא ללמד תורה ולקרב את בני ישראל לאהבת התורה על-ידי שירה ויצירה.

הברכה הנשמתית מתגלה קודם-כל במחנה השכינה, שם מורגש במיוחד הקשר שבין האדם לה'.

לפי זה, כל הדינים שבפרקים ה-ו בנויים במבנה של טבלה:

שילוח מצורע ממחנה ישראל	שילוח זבה וזבה ממחנה לויים	שילוח טמא מת ממחנה המשכן
גזל	סוטה	נזיר
יברכך ה' וישמרך	יאר ה' פניו אליך ויחנך	ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-09.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-05