ביאור:חתונה בפרשת חיי שרה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


את הפרק "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים"(בראשית כד) קוראים בעדות המזרח בשבת חתן.

הסיבה: לבן ביקש לעקור את הנישואים, ובכך החתן מראה שהוא לא הצליח.

"וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס"

רבקה היתכסתה בצעיף כאשר ראתה את יצחק, ומכאן מנהג ההינומה:

  • לצניעות
  • להראות שהחן לא נותן עיניו ביופי
  • צעי"ף - צריכים עמך ישראל פרנסה - לכן האישה בהדלקת נרות מתכסה בצעיף ומבקשת על בני משפחתה ועל הפרנסה.

מקורות[עריכה]

בואי כלה \ אסתר וסרלאוף בעלון "השבת"