ביאור:חריתה וחירות בחינוך

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בעקבות מאמר של הדסה גהלי - חינוך בראי הפרשה, לגלות את כוח הרצון בילד, בתוך: באהבה ובאמונה.

"והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" (שמות, לב', 16).

והמדרש אומר - על תקרי חרות אלא חירות.

נשאלת השאלה החינוכית - מה עדיף לילד, הגישה הסמכותית, ששמה לו גבולות, אך מפחיתה מהחופש שלו, או הגישה החופשית, שנותנת לו חופש, אך לא נותנת לו את הגבולות שהוא בעצם צריך. חחים אומר כתב על כך את ספרו - "שיקום הסמכות ההורית", בו הוא טוען, כי צריך לשקם את הסמכותיות ההורית, שנפגעה בשנים האחרונות. מבחינת הפסוק שקראנו הדברים הולכים כך: הגישה הסמכותית - בה הכתוב חרות על הלוחות, והגישה החופשית - בה יש חירות על הלוחות. אבל גם לפי גישה זו החירות היא על הלוחות, הווה אומר - גוף מכוון מסוים, כך שנראה שהנכון ביותר הוא השילוב בין השניים. ועוד אומרים- שאין חירות באה אלא היכן שיש גבולות, שאחרת זו הפקרות שלא מאפשרת יצירה ולא חירות. דוגמא לכך ניתן למצוא בשירה - השיר הוא יצירה חופשית ומהווה את ביטוי הרוח של המשורר, אך הוא בה מבחינה צורנית בחוקים קבועים, כמו החרוז והמשקל. אלא - וזה שלב נוסף בדיוננו - גם בדוגמתנו חלה התפתחות בשנים האחרונות, כך שנזנחה שירת החרוז והמשקל ונתפש החרוז החופשי - וזאת במקביל למשבר, או השינוי האמור, בחינוך. אלא שיש להדגיש שגם חרוז חופשי זה הוא לא נטול כללים לגמרי, שהרי גם לו צרכה להיות מוסיקה מסוימת, כדברי הטפתו של נתן זך - פורץ הדרך התחום זה בישראל. נלמד מעתה הבקבלה - אין צורך לחזור לאחור לחינוך נוקשה או אף פוריטני - אף שבהקבלה גם יש כאלה העושים זאת בשירה, כלומר - שיבה לחרוז, כדוגמת כתב העת 'הו' - אלא יכולים אנו לשחרר את הרצועה ובלבד שנזכור שעדיין צריכים אנו לשמור על כמה ערכים ומשמעויות, שאחרת שירה/חינוך זו תאבד את משמעותה וערכה. והוא שנאמר במקורותנו - "חנוך לנער - על פי דרכו" (משלי, כב', 6).

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-15.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0232_1