לדלג לתוכן

ביאור:חריצות - רמיה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




בכמה פסוקים בספר משלי, חריצות מוצגת כניגוד לרמיה:

  • (משלי י ד): "רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר"
  • (משלי יב כד): "יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל, וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס"
  • (משלי יב כז): "לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ, וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ"
  • וכן: (משלי טו יט): "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק, וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה"

אך על-פי הפירוש המקובל בימינו, חריצות היא ניגודה של העצלות ולא של הרמיה! כמה הסברים הוצעו לכך:

1. יש שפירשו את המושג "חרוצים" בניגוד לפירוש המקובל בימינו: " "חרוצים - ישרים, שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עוולה" " (רש"י על משלי י ד) .

2. יש אומרים שהמושג "רמיה" הוא כינוי מושאל לעצלות - "כף רמיה" היא כף שמרמה ואינה עושה את תפקידה שהוא לעבוד; או שמראה את עצמה כאילו עובדת ולמעשה מתבטלת (דעת מקרא) .

3. וייתכן שאפשר לפרש את שני המושגים כפשוטם: כל אדם צריך להתפרנס - יש אנשים שבוחרים להתפרנס בחריצות, ע"י עבודה; ויש אנשים שבוחרים להתפרנס ע"י רמיה. מהפסוקים ניתן ללמוד, שחריצות היא אכן ניגוד של רמיה, ויש לכך שתי משמעויות מעשיות:

  • א. כשאין חריצות - יש רמיה: אדם שאינו מתרגל להיות חרוץ ולעבוד לפרנסתו, עלול להתדרדר למעשי רמאות; וחברה שאינה מעודדת את אנשיה להיות חרוצים, עלולה להתמלא ברמאים ונוכלים.
  • ב. כשיש רמיה - אין חריצות: מי שמתרגל להתפרנס ממעשי רמיה, בסופו של דבר לא יוכל לעבוד בחריצות, וכשיחשפו את מעשי הרמיה שלו - הוא לא יוכל להתפרנס כלל; וחברה שאינה מוקיעה את הנוכלים והרמאים, עלולה להתמלא בעצלנים ובטלנים.

כל פסוק מציג נזק אחר שנגרם כתוצאה מהרגל זה:

  • עוני ומחסור (משלי י ד): "ראש עושה כף רמייה..." ( פירוט )
  • שיעבוד (משלי יב כד): "... "ורמייה תהיה למס" " ( פירוט )
  • רעב (משלי יב כז): "לא יחרוך רמייה צידו..." ( פירוט )

ומצד שני:

  • (משלי טו יט): "ואורח ישרים סלולה".

נספח - פסוקים נוספים שמתארים מה קורה כשאין חריצות

[עריכה]

האפשרות המובנת-מאליה היא - כשאין חריצות יש עצלות; וכשיש עצלות אי אפשר להשיג את מה שרוצים (משלי יג ד): "מתאווה ואין, נפשו עצל; ונפש חרוצים תדושן".

אפשרות שלישית - (אם כי פחות גרועה מהשתיים הקודמות) - היא החיפזון: כשאין חריצות - אנשים מנסים להתעשר מהר; וכשמנסים להתעשר מהר - מגיע המחסור (משלי כא ה): "מחשבות חרוץ אך למותר; וכל אץ אך למחסור" ( פירוט ).

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-08-25.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/xrc_rma