ביאור:חסכון כסף לשביעית
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
על-פי התורה, כדי לשמור שמיטה כהלכתה, יש לשמור מזון משש שנות-העבודה לשנה השביעית. פתרון זה מתאים למוצרים שנשמרים לאורך-זמן ; אך מה יעשו חקלאים שמתפרנסים ממוצרים שאינם נשמרים, כמו פירות וירקות טריים?
בעתיד אולי יפתחו אמצעים טכנולוגיים, שיאפשרו להקפיא פירות בשנה השישית ולהפשיר אותם בשנה השביעית, כך שהפירות ישמרו על טריותם. אך בינתיים, כדי לפתור את הבעיה, דרוש שיתוף פעולה בין החקלאים לצרכנים.
צד החקלאים[עריכה]
החקלאים בוודאי יודעים שיש הבדל חשוב בין הכלכלה של ימי התנ"ך לכלכלה של ימינו:
- בימי התנ"ך, כל אדם היה מגדל את כל סוגי הגידולים, וכך, גם אם בשנת השמיטה לא היו לו מספיק פירות טריים, הוא עדיין יכל להתפרנס מהדגן ששמר מהשנה השישית.
- אבל בימינו, כל חקלאי מתמחה בסוג מסוים של גידולים, מוכר אותם בכסף, וקונה בכסף מוצרים אחרים שהוא צריך. כלומר, אמצעי הפרנסה העיקרי הוא לא היבול אלא הכסף.
ה' בוודאי יודע את השינוי שחל בכלכלה, ולא ייפלא ממנו לתת - לחקלאי שבאמת מתכוון לשמור שמיטה - ברכה שתתבטא לא בכמות הפירות אלא בכמות הכסף שיקבל. במקום לשמור פירות משש שנות-העבודה לשנה השביעית, הוא ישמור כסף - 1/2 מההכנסה של השנה השישית. פתרון זה, כמו הפתרון שמציעה התורה עבור גידולי דגן תירוש ויצהר, דורש מהחקלאי אמונה בה' - אם לא תהיה לו אמונה, אזי גם אם הוא ירוויח פי 2 בכל שנה, הוא יבזבז את הכל ולא יידע שעליו לחסוך לקראת השנה השביעית.
לחקלאים שאינם מאמינים מספיק, יש למצוא פתרונות אחרים .
צד הצרכנים[עריכה]
גם הצרכנים צריכים לזכור הבדל חשוב בין הכלכלה של התנ"ך לכלכלה של ימינו:
- בימי התנ"ך, רוב האנשים היו חקלאים, וייצרו אוכל לעצמם;
- אבל בימינו, רק כ-3% מכוח העבודה הם חקלאים, והם מייצרים את מוצרי החקלאות עבור כולם.
לכן, גם הצרכנים צריכים להשתתף בשמירת השמיטה של החקלאים. הבעיה היא, שבימינו רוב הצרכנים לא מרגישים שיש להם חלק במצוות השמיטה - הם מרגישים שזו "בעיה של החקלאים", ולא שמים לב לכך שהחקלאים הם למעשה - באופן עקיף - "פועלים שכירים" של הצרכנים; הם עושים את העבודה החקלאית עבור המשק כולו, והפעולות שלהם נקבעות בעיקר משיקולים של היצע וביקוש בשוק.
כדי להשתתף בשמירת השמיטה של החקלאים, הצרכנים צריכים להקפיד לקנות מוצרי חקלאות רק מחקלאים שומרי שמיטה, במשך כל השנה השישית (ערב השמיטה) .
הקפדה זו תיצור ביקוש לתוצרת של חקלאים שומרי-שמיטה, תגדיל את רווחיהם, ותאפשר להם לחסוך 1/2 מהכנסתם השנתית לשנת השמיטה.
אפשר ליישם את רעיון השותפות בעזרת מנגנוני הכשרות הקיימים: להציע לגופים שנותנים הכשרים מהודרים, לתת הכשרים כאלה רק לחקלאים שלא עיבדו את שדותיהם בשנת השמיטה האחרונה, ו/או מתחייבים שלא לעבד את שדותיהם בשנת השמיטה הבאה. חיסרון של הצעה זו הוא, שהיא דורשת פיקוח על שדות של חקלאים שמתחייבים לשמור שמיטה, פיקוח שעולה כסף ועלול לייקר את מחיר הפירות.
בנקודה זו ראוי להדגיש את ההבדל בין הצעה זו לבין שני רעיונות אחרים:
- "קרנות השמיטה" - קרנות שאוספות תרומות עבור חקלאים שומרי-שמיטה. בקרנות כאלו יש בעיה עקרונית, שהן הופכות את החקלאים למסכנים-נזקקים, ולתפיסה כזו אין יסוד בתורה. כמובן, אין פסול בתרומה לנזקקים, אבל הפתרון המתאים יותר לדרך התורה הוא לעשות "שותפות" עם החקלאים שומרי השמיטה באמצעות המנגנון הכלכלי המקובל, של קניית התוצרת שלהם בשוק.
- "פירות בהכשר הבד"צ / ללא חשש שביעית" - פירות שמיוצרים תחת פיקוח רבני הדוק, שכולל - בין השאר - פיקוח על כך שהפירות לא יוצרו בשנת שמיטה. פיקוח כזה עוזר לצרכנים שרוצים לשמור על כשרות מהודרת, אולם הוא לא יוצר שותפות בין הצרכנים לבין החקלאים שומרי השמיטה, שכן גם חקלאים שאינם שומרים שמיטה יכולים לקבל הכשר "ללא חשש שביעית" על מוצרים שיוצרו בשש שנות העבודה.
יש להתארגן כבר עכשיו, ולהקים גופים שיממשו את השותפות בין הצרכנים לחקלאים כבר בשנה השישית הבאה עלינו לטובה, כדי שכולנו נוכל לשמור את השמיטה הבאה כהלכתה.
הצעה למעשה - פתיחת "חנויות שמיטה" בשנת ה'תשס"ז[עריכה]
אנחנו מציעים, לפתוח כבר בשנה השישית (ה'תשס"ז), חנויות שימכרו רק תוצרת של חקלאים, ששבתו בשביעית הקודמת (ה'תשס"א), או שמתחייבים לשבות בשביעית הבאה (ה'תשס"ח).
חנויות אלה יהיו החוליה המקשרת בין החקלאים שומרי-השמיטה לבין הצרכנים שהשמיטה יקרה להם; בחנויות אלה תתממש השותפות בין כל שומרי השמיטה במשק.
שלבי ביצוע הרעיון[עריכה]
- א. יש לפנות לחקלאים ששמטו את שדותיהם (ללא היתרים) בשנת ה'תשס"א, ומעוניינים להמשיך בכך גם בשנת ה'תשס"ח.
- ב. יש לחתום איתם על הסכם, שלפיו אנחנו נשווק את הפירות שלהם בשנת ה'תשס"ז, ובתמורה הם יעבירו לבעלותנו את הקרקע שלהם, למשך כל שנת ה'תשס"ח.
- ג. אנחנו נישא בהוצאות השיווק והפרסום של הפירות (אפשר לגלגל את ההוצאה אל הצרכנים).
- ד. השיווק יתבצע בחנויות מיוחדות, או בדוכנים מיוחדים ברשתות-השיווק הגדולות.
- ה. במבצע הפרסום, תודגש העובדה שהיבול שאנחנו מוכרים הוא יבול שמגיע מברכת ה', הברכה שה' הבטיח לתת לנו בשנה השישית; ומי שמקפיד לקנות יבול זה, משתתף במצוות השמיטה של החקלאים.
- ו. בשנת ה'תשס"ח, כמובן, לא תתבצע כל עבודה בשדות שהועברו לבעלותנו, והשדות יהיו פתוחים כך שכל אדם יוכל ללקט את היבול שצמח מאליו.
- ז. בכניסה לכל שדה יוצב שומר, כדי לוודא שהנכנסים לא ישחיתו את השדה, ולא ילקטו כמויות מסחריות. משכורתם של השומרים תמומן מתרומות.
- ח. אם יוחלט להקים חנויות מיוחדות בשנת ה'תשס"ז, יהיה אפשר להשתמש בהן גם בשנת ה'תשס"ח, למכירת יבול ממצעים מנותקים או מתוצרת חוץ, לתועלת הצרכנים.
בעיות [עדכון - ערב ראש השנה ה'תשס"ז] [עריכה]
מבדיקה שערכתי מתברר, שקשה להבחין בין תוצרת של חקלאים שונים, כי התוצרת משווקת בכמה שלבים (חקלאי - בית אריזה - סיטונאי - חנות - צרכן), ובכל שלב, מתערבבים פירות של הרבה חקלאים שונים, חלקם שומרים שמיטה וחלקם לא.
אפשר לפנות ליישובים שיש בהם חקלאים שומרי שמיטה (למשל קוממיות, מגדים, כפר גדעון, יישובי פא"י...), ליצור קשר עם החקלאים, ולהקים בית אריזה מיוחד. אבל כדי להקים בית אריזה דרושה הוצאה גדולה מאד, ואני לא בטוח שזה ישתלם לחקלאים.
זה גם לא פשוט לסמן את הפירות של חקלאים מסויימים בסימון מיוחד, כי הסימון הוא בד"כ של בית האריזה (למשל Jaffa...).
כעת נראה לי שהדרך הטובה ביותר לעזור לחקלאים היא, פשוט לקנות הרבה מוצרים חקלאיים מתוצרת הארץ בשנה השישית, ולשמור אותם לשנה השביעית. ע"ע מכתב שכתבתי בנושא זה לרב יובל שרלו .
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל ויעל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-03-14.
תגובות[עריכה]
מאת: רן
מאת: רן
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tryg/jmita/xskon