ביאור:חכמה וקדושה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

" "כל שמעשיו מרובים מחכמתו -חכמתו מתקימת" " (מסכת אבות)

החכמה כשמה כן היא! כח המהות שיש בכל דבר בעולם, חכמה=כח+מה. הקדושה לעומת זאת היא ההבדלה שבין המופעים השונים ותלותם בעולם החומרי.

אמירת "קדוש,קדוש קדוש" הנאמרת בתפילה מבטאת את נבדלות ה' בשלושת העולמות עשיה, יצירה ובריאה ואת הנבדלות במבנה האדם נפש,רוח ונשמה.

בעולם הטבע טמונה חכמה רבה אשר נחשפת לנו עם התפתחות המדע ,גם עולם המחשבה והרוח הולך ומתפתח עם תהילכי ומאורעות הזמן באופן שמברר ומגלה את שקיים בו-'חכמה בגויים תאמין'(מדרש איכה רבתי).

הגוי= גויה (גוף) מזוהה עם חכמת הטבע ועם החובה התמידית להוציאו מההעלם(=עולם) אל הפועל "אשר ברא אל-הים לעשות"(בראשית ב'), צווי על עשיה שסותר את אפשרות של המנוחה בעולם, "גוי ששבת חיב מיתה" (סנהדרין נח:)

הקדושה על פיה נצטוונו לחיות 'קדושים תהיו כי קדוש אני'(ויקרא י"ט) פורצת את גבולות הקיום ומשיבה את הטבע ראשית התהוותו, בטרם ירד מאלוקיות אינסופית לעולמיות נעלמה וגבולית.

שבת קודש, יום המנוחה, משיבה ומחברת אותנו למציאות שמעבר להוויה בעולם הזה, "שבת -מעין עולם הבא" מתוך תודעה כי הכל שלם ואינו צריך להשלמה מעשית כי אין חסרון, והמצוה היא רק להתענג על שיש כאן ועכשיו!

השבת וההתכנסות פנימה היא היפך מעשה הבריאה(ברא=חוץ) שהיה יציאה והשתלשלות מעולם אצילות.

כפי שבארנו בהרחבה במאמרים לפרשת בראשית, העולם נברא ב-22 אותיות (11 אותיות עיקריות: ג.ד.ז.ח.ט.ס.ע.פ.צ.ק.ר 11 אותיות משניות: א.ב.ה.ו.י.כ.ל.מ.נ.ש.ת)

ב-7 ההגיות ההדגשיות שבאותיות ב.ג.ד.כ.פ.ר.ת

וב-10 הספירות (4 יסודות בהופעתן הכפולה,הזכרית והנקבית: רוח,מים,עפר,אש +עולמות היש והאין)

כנגד 39 בחינות אלו ישנו ציווי 'שמור את יום השבת'(דברים ה') ולהימנע מעשית 39 מלאכות בהתאמה מדויקת ע"פ הצבעים שסומנו!

"אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין והתופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והממחקו והמחתכו הקושר והמתיר הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" (מסכת שבת עג.)

ההימנעות וההשמרות מעשית המלאכה מפנה מקום לזכירה 'זכור את יום השבת לקדשו' (שמות כ')

מצוות הזכירה שנתנה ,לעת עתה, לעם ישראל בלבד 'כי אות היא ביני ובינכם' היא חיבור והחלת רושם ממציאות של עבר קדמון בהווה ,צווי שלא לשכוח מה היתה נקודת הראשית ממנה יצאנו והובדלנו אך אליה עוד נשוב!

שתי המצוות, זכור ושמור, רמוזות במילה 'שבת', המשמעות הפשוטה - שביתה ממלאכה. והמשמעות הפנימית - תשובה, שבשבת אנו שבים אל האמונה שטבועה בנשמתנו. שבכל ששת הימים אנו פועלים בעולם החיצוני ובשבת אנו שבים אל עולמנו הפנימי, אל הנשמה שלנו, וכיוון שהנשמה מתגלה- מיד מתחזקת האמונה בבריאה ובתפקידו המיוחד של עם ישראל מאז צאתו ממצרים ואלו הם מילותיו של הקידוש.

המיוחד והמופלא הוא שהזכירה בקידוש השבת והבדלתה משאר ימות השבוע אינו יוצר נתק ממשי לפי שדווקא אז השבת הופכת למקור של ברכה גשמית לימות החול ומחברת ביניהם.

ששת ימות החול הם גבולות החלל (למעלה-למטה, קדימה-אחורה, ימין-שמאל) השבת מהווה את מרכזו ותוכיותו של חלל זה, ואכן מבחינה הלכתית שבת אינה סופו של השבוע אלא מרכזו כאשר הימים רביעי-חמישי-שישי מכוונים לעבר השבת שתבוא ואלו הימים ראשון-שני-שלישי נמשכים מהשבת שעברה.

"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך מיעוט עוונות, אמן"

מקורות

על-פי מאמר של מיכאל עזרא שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-29.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0220_3