ביאור:חיי שרה - נחמתו של יצחק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בס"ד כ"ד חשון התשס"ו

חיי שרה – נחמתו של יצחק

נחמתו של יצחק – יצחק התאבל על אמו שלש שנים עד שבאה רבקה והתנחם בה.

נחמתו של יצחק:

התורה מציינת שרק שאברהם בא לספוד ולבכות את שרה במותה, שנאמר: ותמת שרה...ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (בראשית, כ"ג, ב'), התורה אינה מספרת כאן: היכן היה יצחק? מה היתה תגובת יצחק למות אמו האהובה? אלא שבאה התורה ללמדנו כי קיימות מספר תגובות לאבל על מות יקירו, וכלן כשרות ובלבד ש"יצדיק עליו את הדין בכל מה שארע לו הן לטוב והן מוטב" (המאירי, ע"ז, יח.). וכן מצאנו שתגובתו של אברהם באה לידי ביטוי חיצוני בצורה של הספד ובכי, משום שכדברי הגמ': "א"ר יוחנן: כל שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו" (סנהדרין, כב.), "ואין אשה מתה אלא לבעלה" (סנהדרין, כב:). לעומת זאת, תגובתו הראשונה של יצחק באה לידי ביטוי פנימי בצורה של שתיקת יתום, משום שאהבת אם לבנה יש רק אחת לכל אדם. תגובתו השניה של יצחק היתה לאחר שלש שנים כאשר יצחק הפנים את אובדן אמו, והישיר את מבטו לעתידו, שנאמר: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית, כ"ד, ס"ז). וכן מובא במדרש: "וינחם יצחק אחרי אמו, רבי יוסי אמר: שלש שנים עשה יצחק אבל על אמו, ולאחר שלש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו. מכאן אתה למד: עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר אשתו" (ילק"ש, בראשית, פכ"ד, סימן קט), לפיכך לא התנחם יצחק על אמו עד שנשא את רבקה והתנחם בה.

לכן נאמר במדרש: "עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה בתחלה" (מד"ר, בראשית, פרשה נח), וכן מובא בגמ': "שברא הקב"ה רפואה למכה...אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה" (מגילה, יג:). כשם שמצאנו שרבקה נולדה מיד לאחר ששרה מתה, שנאמר: "ובתואל ילד את רבקה" (בראשית כ"ב, כ"ג), "וסמיך ליה מיד 'ותמת שרה', ופירושו שכבר מתה שרה בעקדה. ודרשו רז"ל כי יצחק בן ל"ז שנה היה בזמן העקדה, וכששמעה שרה בעקדה פרחה נשמתה ומתה. והכתוב מעיד: 'ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה' אם כן בת שלש שנים היתה כשלקחה. ומעתה יבא הכתוב על נכון שהזכיר ויביאה בכינוי, ויאמר הכתוב: 'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה'. כי יצחק הביאה האהלה שרה אמו כשלקח את רבקה, ועל כן אמר 'ויביאה', כי התעורר האהבה הקדמונית. והבן היטב כי לזה רמזו רז"ל במדרש (ב"ר) שם שאמרו: 'שרה אמו', והרי היא שרה אמו? שכל זמן ששרה קיימת היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה שרה פסקו ומשבאת רבקה חזרו" (רבינו בחיי, בראשית, כ"ד, ס"ז). כלומר, נישואי יצחק לרבקה החזירו לחייו את דמותה החסרה של שרה אמו, ובעקבות זאת נשלמה גם נחמת אברהם, שנאמר: "ויביאה יצחק האהלה' וכתיב בתריה: 'ויוסף אברהם ויקח אשה" (ב"ק, צב:).

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של רפאל ב"ר אשר חגבי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-13.


קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_index_2_0