ביאור:זנות בפרשת יהודה ותמר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בפרשת יהודה ותמר (בראשית לח) נזכרים כמה מושגים שקשורים לזנות:

  • בפעם הראשונה שיהודה ראה את תמר בחוץ (
ביאור:לח טו -16): "וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה; כִּי כִסְּתָה פָּנֶיה. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר 'הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ', כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר 'מַה-תִּתֶּן-לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי?'..."
  • לאחר מכן, כשרעהו של יהודה הלך לחפש אותה כדי לשלם לה (לח21-23): " "וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר 'אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל-הַדָּרֶךְ?'; וַיֹּאמְרוּ 'לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה' . וַיָּשָׁב אֶל-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר 'לֹא מְצָאתִיהָ'; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ 'לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה' . וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָה" ּ".
  • וכאשר התגלה שתמר בהריון (
ביאור:לח כד ): "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר ' זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים '; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה 'הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף!'".

לשורש "זנה" יש שתי משמעויות עיקריות - מכירת הגוף, וניאוף :

  • בפעם הראשונה שיהודה ראה את תמר (לח15), לא ייתכן שהוא חשב שהיא נואפת, כי אחרת לא היה בא אליה; ולכן, המשמעות של "זונה" בפסוק זה היא כפירוש הראשון - אישה (לא נשואה) שמוכרת את גופה.
  • לעומת זאת, כאשר התגלה ההריון (לח24), יהודה האשים את תמר בחטא מאד חמור - חטא שעונשו שריפה, וזה בוודאי חטא של ניאוף: תמר היתה קשורה למשפחתו של יהודה ("זקוקה לייבום"), ולכן, כאשר חשדו בה שהיא שכבה עם מישהו מחוץ למשפחה, זה נחשב לה לניאוף.

לפי חלק מהפירושים, יש הבדל בין זונה לבין קדשה - זונה היא אישה שמוכרת את גופה למטרות "חול", וקדשה היא אישה שמפקירה את גופה כחלק מפולחן לאל. לפי זה אפשר לפרש כאן, ע"פ הלל גרשוני:

  • יהודה חשב את תמר "לזונה" (ולא קדשה) כי היא כיסתה את פניה: הקדשות לא היו מכסות את פניהן כי היו גאות במעשיהן, שנעשו לשם האל; הזונות הרגילות היו מכסות את פניהן מתוך בושה.
  • חירה העדולמי, רעהו של יהודה, שאל על הקדשה (ולא על הזונה), כי התבייש לומר לאנשי המקום שיש לו קשר עם זונה; קשר עם קדשה לא נחשב מבייש, כי הוא נעשה לשם האל. הוא קיווה, שאנשי המקום יגידו לו "אין כאן קדשה אבל יש כאן זונה", וכך ימצא את האישה בלי להודות שהיה לו קשר עם זונה. לאחר שתוכניתו נכשלה והוא לא מצא אותה, אמר לו יהודה שיפסיק לחפש "פן נהיה לבוז" - אם נשאל יותר מדי שאלות, בסוף יבינו שאנחנו מחפשים את הזונה ולא את הקדשה...

וע"פ דוד אקסלרוד, הכתוב פשוט מעדיף את המילה העדינה יותר (" קדשה ") כאשר זה לא פוגע במסר.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-06.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-38-znut