ביאור:זכריה ט-יד בצבעים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




<meta content="text/html; charset=utf-8" http-equiv="content-TYPE" /> </meta>

  • </link>
  • </link> <title>

מכתב ליפעת שטראוס</title> <meta content="OpenOffice.org 1.1.4 (Linux)" name="GENERATOR" /> </meta> <meta content="Erel Segal" name="AUthOR" /> </meta> <meta content="20000228;21480000" name="CREATED" /> </meta> <meta content="אראל סגל" name="CHANGEDBY" /> </meta> <meta content="20010622;230000" name="CHANGED" /> </meta> <style type="text/css"> </style> <meta content="text/html; charset=utf-8" http-equiv="content-TYPE" /> </meta>

  • </link>
  • </link> <title>

שבת נח"ת חוות-הצופים כסלו ה'תש"ס</title> <meta content="OpenOffice.org 1.1.4 (Linux)" name="GENERATOR" /> </meta> <meta content="Erez Segal" name="AUthOR" /> </meta> <meta content="19991204;21090000" name="CREATED" /> </meta> <meta content="erelsgl" name="CHANGEDBY" /> </meta> <meta content="20031230;410000" name="CHANGED" /> </meta> <style type="text/css"> </style>

הצבעים מציינים יסודות חוזרים בנבואה:

מים

יין

אש

מלחמה

שלום

צאן

סוסים

עבודה זרה

גויים חוזרים בתשובה

עיניים

כסף וזהב

[ ט01 – ט08] משא דבר ה’ בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו: כי לה’ עין אדם, וכל שבטי ישראל . וגם חמת, תגבול בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד. ותיבן צור מצור, לה; ותצבור כסף כעפר, וחרוץ כטיט חוצות. הנה ד’ יורישנה, והכה בים חילה ; והיא באש תיאכל . תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב. וישב ממזר, באשדוד; והכרתי גאון פלשתים. והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי . וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא יעבור עליהם עוד נוגש : כי עתה ראיתי בעיניי . { ס}

[ ט09 – י02] גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על חמור, ועל עיר בן אתונות. והכרתי רכב מאפריים, וסוס מירושלים , ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ. גם את בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור אין מים בו . שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם היום, מגיד משנה אשיב לך. כי דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור . וה’ עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; וד’ ה’ בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. ה’ צ’, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני קלע, ושתו המו כמו יין; ומלאו, כמזרק-- כזווייות, מזבח . והושיעם ה’ אלוהיהם, ביום ההוא-- כצאן עמו: כי אבני נזר, מתנוססות, על אדמתו . כי מה טובו, ומה יופייו-- דגן, בחורים, ותירוש ינובב בתולות . שאלו מה’ מטר בעת מלקוש, ה’ עושה חזיזים; ומטר גשם ייתן להם, לאיש עשב בשדה. כי התרפים דיברו אוון, והקוסמים חזו שקר, וחלומות השוא ידברו, הבל ינחמון; על כן נסעו כמו צאן, יענו כי אין רועה . { פ}

[ י03 – י12] על הרועים חרה אפי, ועל העתודים אפקוד: כי פקד ה’ צ’ את עדרו, את בית יהודה, ושם אותם, כסוס הודו במלחמה. ממנו פינה ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה; ממנו ייצא כל נוגש, יחדיו. והיו כגיבורים בוסים בטיט חוצות, במלחמה, ונלחמו, כי ה’ עימם; והובישו, רוכבי סוסים . וגיברתי את בית יהודה, ואת בית יוסף אושיע, והושבותים כי ריחמתים, והיו כאשר לא זנחתים: כי, אני ה’ אלוהיהם- ואענם. והיו כגיבור אפריים, ושמח ליבם כמו יין; ובניהם יראו ושמחו, יגל ליבם בה’ . אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים; ורבו, כמו רבו. ואזרעם, בעמים, ובמרחקים, יזכרוני; וחיו את בניהם, ושבו. והשיבותים מארץ מצרים, ומאשור אקבצם; ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם, ולא יימצא להם. ועבר בים צרה, והכה בים גלים, והובישו, כל מצולות יאור; והורד גאון אשור, ושבט מצרים יסור. וגיברתים, בה’, ובשמו, יתהלכו: נאום, ה’. { פ}

[ יא01 – יא03] פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך . היליל ברוש כי נפל ארז, אשר אדירים שודדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבציר . קול יללת הרועים, כי שודדה אדרתם ; קול שאגת כפירים, כי שודד גאון הירדן. { פ}

[ יא04 – יא11] כה אמר, ה’ אלוהיי: רעה, את צאן ההריגה. אשר קוניהן יהרגון, ולא יאשמו, ומוכריהן יאמר, ברוך ה’ ואעשיר; ורועיהם, לא יחמול עליהן . כי לא אחמול עוד, על יושבי הארץ-- נאום ה’; והנה אנוכי ממציא את האדם, איש ביד ריעהו וביד מלכו, וכיתתו את הארץ, ולא אציל מידם . וארעה את צאן ההריגה, לכן עניי הצאן; ואקח לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, וארעה, את הצאן. ואכחיד את שלושת הרועים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם נפשם בחלה בי. ואומר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תיכחד, והנשארות, תאכלנה אישה את בשר רעותה. ואקח את מקלי את נועם, ואגדע אותו-- להפר, את בריתי, אשר כרתי, את כל העמים. ותופר, ביום ההוא; ויידעו כן עניי הצאן, השומרים אותי, כי דבר ה’, הוא. { ס}

[ יא12 – יא14] ואומר אליהם, אם טוב בעיניכם הבו שכרי-- ואם לא חדלו; וישקלו את שכרי, שלושים כסף. ויאמר ה’ אליי, השליכהו אל היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלושים הכסף, ואשליך אותו בית ה’ אל היוצר . ואגדע את מקלי השני, את החובלים-- להפר, את האחווה, בין יהודה, ובין ישראל. { פ}

[ יא15 – יא17] ויאמר ה’, אליי: עוד קח לך, כלי רועה אווילי. כי הנה אנוכי מקים רועה בארץ, הנכחדות לא יפקוד הנער לא יבקש, והנשברת, לא ירפא; הניצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק. הוי רועי האליל עוזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו; זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה . { פ}

[ יב01 – יג06] משא דבר ה’, על ישראל: נאום ה’, נוטה שמיים ויוסד ארץ, ויוצר רוח אדם, בקרבו. הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל, לכל העמים-- סביב; וגם על יהודה יהיה במצור, על ירושלים. והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה, לכל העמים-- כל עומסיה, שרוט יישרטו; ונאספו עליה, כל גויי הארץ. ביום ההוא נאום ה’, אכה כל סוס בתימהון, ורוכבו, בשיגעון; ועל בית יהודה, אפקח את עיניי, וכל סוס העמים, אכה בעיוורון . ואמרו אלופי יהודה, בליבם: אמצה לי יושבי ירושלים, בה’ צ’ אלוהיהם. ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים, סביב ; וישבה ירושלים עוד תחתיה, בירושלים . והושיע ה’ את אוהלי יהודה, בראשונה: למען לא תגדל תפארת בית דויד, ותפארת יושב ירושלים-- על יהודה . ביום ההוא, יגן ה’ בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלוהים, כמלאך ה’ לפניהם. והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את כל הגויים, הבאים, על ירושלים . ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אליי, את אשר דקרו; וספדו עליו, כמספד על היחיד, והמר עליו, כהמר על הבכור. ביום ההוא, יגדל המספד בירושלים, כמספד הדדרימון, בבקעת מגידון. וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד: משפחת בית דויד לבד, ונשיהם לבד-- משפחת בית נתן לבד, ונשיהם לבד. משפחת בית לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד. כל, המשפחות הנשארות-- משפחות משפחות, לבד; ונשיהם, לבד. ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד, וליושבי ירושלים-- לחטאת, ולנידה. והיה ביום ההוא נאום ה’ צ’, אכרית את שמות העצבים מן הארץ, ולא ייזכרו עוד; וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה, אעביר מן הארץ. והיה, כי יינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואימו יולדיו לא תחיה, כי שקר דיברת בשם ה’; ודקרוהו אביהו ואימו יולדיו, בהינבאו. והיה ביום ההוא, יבושו הנביאים איש מחזיונו-- בהינבאותו; ולא ילבשו אדרת שיער, למען כחש. ואמר, לא נביא אנוכי: איש עובד אדמה אנוכי, כי אדם הקנני מנעוריי. ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר, אשר הוכיתי בית מאהביי . { פ}

[ יג07 – יג09] חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי-- נאום, ה’ צ’; הך את הרועה ותפוצינה הצאן, והשיבותי ידי על הצוערים . והיה בכל הארץ, נאום ה’, פי שניים בה, ייכרתו יגוועו; והשלישית, ייוותר בה . והבאתי את השלישית, באש, וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב ; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אותו-- אמרתי עמי הוא, והוא יאמר ה’ אלוהיי. { פ}

[ יד01 – יד11] הנה יום בא, לה’; וחולק שללך, בקרבך. ואספתי את כל הגויים אל ירושלים, למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים, והנשים תישכבנה; ויצא חצי העיר, בגולה, ויתר העם, לא ייכרת מן העיר. ויצא ה’, ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמו, ביום קרב . ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים, מקדם, ונבקע הר הזיתים מחצייו מזרחה וימה, גיא גדולה מאוד; ומש חצי ההר צפונה, וחצייו נגבה . ונסתם גיא הריי, כי יגיע גיא הרים אל אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש, בימי עוזייה מלך יהודה; ובא ה’ אלוהיי, כל קדושים עימך. והיה, ביום ההוא; לא יהיה אור, יקרות וקיפאון. והיה יום אחד, הוא ייוודע לה’-- לא יום ולא לילה; והיה לעת ערב, יהיה אור. והיה ביום ההוא, ייצאו מים חיים מירושלים, חציים אל הים הקדמוני, וחציים אל הים האחרון: בקיץ ובחורף, יהיה . והיה ה’ למלך, על כל הארץ; ביום ההוא, יהיה ה’ אחד-- ושמו אחד. ייסוב כל הארץ כערבה מגבע לרימון, נגב ירושלים; וראמה וישבה תחתיה למשער בנימין, עד מקום שער הראשון עד שער הפינים, ומגדל חננאל, עד יקבי המלך. וישבו בה, וחרם לא יהיה עוד; וישבה ירושלים, לבטח. { ס}

[ יד12 - יד21] וזאת תהיה המגפה, אשר ייגוף ה’ את כל העמים, אשר צבאו, על ירושלים; המק בשרו, והוא עומד על רגליו, ועיניו תימקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם . והיה ביום ההוא, תהיה מהומת ה’ רבה בהם; והחזיקו, איש יד רעהו, ועלתה ידו, על יד ריעהו. וגם יהודה-- תילחם, בירושלים; ואוסף חיל כל הגויים סביב, זהב וכסף ובגדים-- לרוב מאוד . וכן תהיה מגפת הסוס , הפרד הגמל והחמור, וכל הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה-- כמגפה, הזאת . והיה, כל הנותר מכל הגויים, הבאים, על ירושלים; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחוות למלך ה’ צ’, ולחוג, את חג הסוכות . והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ, אל ירושלים, להשתחוות, למלך ה’ צ’-- ולא עליהם, יהיה הגשם . ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר ייגוף ה’ את הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את חג הסוכות . זאת תהיה, חטאת מצרים; וחטאת, כל הגויים, אשר לא יעלו, לחוג את חג הסוכות . ביום ההוא, יהיה על מצילות הסוס, קודש, לה’ ; והיה הסירות בבית ה’, כמזרקים לפני המזבח. והיה כל סיר בירושלים וביהודה, קודש לה’ צ’ , ובאו כל הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם ; ולא יהיה כנעני עוד בבית ה’ צ’, ביום ההוא . { ש}

סיכום חלקי של דיון עם אורי גלייזנר, שבת נח"ת אולפנת סגולה ניסן ה'תשס"ג

בזכריה ט, אין כלי מלחמה, אבל בני- ישראל עצמם נמשלים לכלי מלחמה: " כי דרכתי לי יהודה" - מלשון דרך, כלי רכב( כמו" דרך כוכב מיעקב" - עלה בדרך); " קשת מילאתי אפרים"; " ועוררתי בנייך ציון" - חנית, כמו" עורר חניתו"; " ושמתיך כחרב" - ציון עצמה תהיה כמו חרב.

פירוש אחר ל" דריכת קשת" ( נריה קליין) - כדי ליצור קשת, צריך- באופן חד פעמי- לדרוך על הענף כדי להחזיק אותו במקום, ורק אז לקשור את המיתר. ( דוגמה: " דרך קשתו כאויב" - איכה).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-31.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-0914