ביאור:ושננתם ביצה ה משנה ה

משנה ה'

הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא:

הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים אדם הלוקח מחברו גחלת – דין הגחלת כרגלי הבעלים, ואסור להוליך את הגחלת למקומות שאסור לבעלים להגיע אליהם. וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם אדם שביום טוב הדליק שלהבת מאש של חברו – מותר לו להוליך את הגחלת לכל מקום, משום שבגחלת אין ממש. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין גחלת של הקדש (כגון גחלת מהמזבח) – יש בו דין מעילה, אולם לשלהבת אין דין של מעילה היות ואין בה ממש אך לכתחילה אסור ליהנות ממנה מדברי סופרים. הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר אדם שמוציא בשבת גחלת לרשות הרבים – חייב, אך אדם המוציא שלהבת לרשות הרבים – פטור – היות ובגחלת אין ממש. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא כאשר אדם ממלא מים מבור, דין המים תלויים בסוג הבור ממנו מילא את המים: אם מדובר על בור ששייך לאדם פרטי – דין המים כדין בעל הבור. אם הבור שייך לתושבי עיר מסוימת, דין המים כדין אותם אנשי עיר. ואם המים נשאבו מבורות שחפרו עולי בבל לצורך עוברי הדרכים – דין המים כדין ממלא המים: