ביאור:ושננתם ביצה ה משנה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

משנה ד'[עריכה]

הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ:


הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל אדם ששאל כלי מחברו בערב יום טוב – דין הכלי כדין השואל, ולכן אם השואל עירב עירוב תחומין, גם אם הבעלים לא עירב, מותר להוציא את הכלי אל מחוץ לתחום. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל אם השואל שאל את הכלי ביום טוב עצמו – דין הכלי כדין המשאיל ולא כדין השואל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן אישה ששאלה מחברתה תבלין לתבשיל או מלח או מים לצורך הכנת העיסה – דין מוצרים אלה הוא כדין שתי הנשים, ומותר להוליך את המוצרים האלה רק למקום שמותר לשתי הנשים להגיע אליהן (אין אומרים במקרה זה שהולכים אחר המשאיל, משום שהתבלין כבר הפך להיות חלק מהתבשיל ולכן הוא מורכב יחד עם מרכיבים השייכים לשואל). רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ רבי יהודה סובר שאישה ששאלה מים, אין הדבר אוסר את העיסה, לפי שהמים לא ניכרים בעיסה והם מתבטלים אליה, ולכן מותר להוליך את המים לכל מקום שבעלת העיסה יכולה ללכת לשם: