ביאור:ושננתם ביצה ד משנה ה

משנה ה'

אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין, וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת, וְכֵן בַּדֶּלֶת, וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:

אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ מנהגם היה לשים על רשת המתכת שעליה היו צולים את הדג המלוח, חתיכת חרס או נייר, על מנת למנוע מהדג מלהישרף. המשנה אוסרת לשבור חתיכת חרס או לחתוך נייר לצורך שימוש זה, היות ועל ידי השבירה והחיתוך הוא עושה כלי ביום טוב. וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם אסור לגרוף תנור וכיריים שנפל לתוכם טיט, משום שיש בכך תיקון כלי. אֲבָל מְכַבְּשִׁין אבל מותר ליישר את האפר שנמצא בתנור כדי שחלל הכירה והתנור יהיו חלקים. וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה אסור לקרב שתי חביות גדולות על מנת להניח עליהן כלי שבו היו מבשלים (כאשר האש נמצאת בין שתי החביות) משום שיש בכך דמיון למלאכת בונה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת אסור לסמוך את הקערה על ידי שימוש בחתיכה קטנה של עץ, וְכֵן בַּדֶּלֶת וכן אסור לסמוך את הדלת עח ידי שימוש בחתיכת עץ קטנה. סיבת איסור הסמיכה היא משום שהשימוש היחיד שנעשה בעץ ביום טוב הוא להסיק איתם ולשאר השימושים חל עליהם דין של מוקצה. וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר נחלקו תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון בדין שימוש במקל על מנת להנהיג את הבהמה (להוליכה ממקום למקום על ידי הכאה במקל). תנא קמא סובר שהדבר אסור, היות  והדבר נראה כאילו שמוליך את הבהמה למוכרה בשוק, ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר: