ביאור:ושננתם ביצה ד משנה ג

משנה ג'

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם וְלֹא בַמְּגֵרָה וְלֹא בַמַּגָּל, אֶלָּא בַקּוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת אסור לבקע ביום טוב עצים להסקה מקורות מוכנות, משום שאין דעתו להשתמש בקורות לצורך הסקה (אלא לצורך בניין) ולכן אין זה נחשב מן המוכן. וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב כמו כן אסור לבקע קורה שנשברה ביום טוב, למרות שכבר לא ישתמשו בקורה לצורך בניין, משום שבערב יום טוב לא נועדה קורה זו לצורך הסקה, וממילא היא בגדר מוקצה. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם וְלֹא בַמְּגֵרָה וְלֹא בַמַּגָּל, אֶלָּא בַקּוֹפִיץ גם כאשר מבקעים את הקורות, כגון קורה שנשברה בערב יום טוב, אסור לעשות זאת על ידי כלי שמיועד לכך כמו קרדום, מסור (מגירה) או מגל, אלא מותר לעשות זאת בשינוי על ידי שימוש בקופיץ, דהיינו: סכין המשמשת לחיתוך בשר ועצמות. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל נחלקו תנא קמא ור' מאיר בדין פירות שמוכנים לאכילה שהיו בבית שהיה סתום ביום טוב על ידי ערימות של לבנים ללא טיט, וביום טוב עצמו נעשה פתח קטן שדרכו ניתן ליטול פירות אלה. תנא קמא סובר שמותר לקחת פירות דרך הפתח שנוצר, ולמרות שהפתח נוצר ביום טוב, עדיין הדבר מותר, משום שהלבנים לא היו מחוברות בטיט, וממילא אין איסור דאורייתא ליטול אף את הלבנים עצמן. ר' מאיר סובר שמותר אפילו לעשות פתח ולקחת דרכו את הפירות משום שהלבנים לא היו מחוברות על ידי טיט: