ביאור:ושננתם ביצה ג משנה ו
משנה ו'
[עריכה]אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:
אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן המשנה אוסרת על חבורה של בני אדם לגשת יחד למוכר הבהמה ולומר לו שהם רוצים לקנות את הבהמה בסכום מסוים ולחלק את הכסף ביניהם, היות ויש בזה משום מקח וממכר ביום טוב. אולם, המשנה מתירה לחבורה להגיע אל המוכר בערב יום טוב ולקבוע את מחיר הבהמה, ולאחר מכן, לחלק ביום טוב עצמו את בשר הבהמה ולקבוע את סכום הכסף שכל אחד צריך לשלם למוכר, לפי חלק הבהמה אותו קיבל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר נחלקו ר' יהודה וחכמים בדין שקילת חלק הבהמה ביום טוב. לדעת כולם, אסור לשקול את בשר הבהמה באופן רגיל, משום שיש בכך "מעשה חול". המחלוקת היא בשקילת הבשר באופן עקיף. ר' יהודה מתיר לשים את הבשר על צד אחד של המאזניים, ועל הצד השני של המאזניים לשים כלי או סכין שחיטה, ולאחר יום טוב ישקול את הכלי וכך יתברר לו משקל הבשר. חכמים אוסרים שקילת הבשר גם בדרך עקיפה היות והם אוסרים שימוש כלשהו במאזניים: