ביאור:ושננתם ביצה ב משנה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

משנה ו'[עריכה]

שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי:


שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי בשלשה דינים היה רבן גמליאל מחמיר כפי שבית שמאי פסקו: אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת הדין הראשון בו החמיר רבן גמליאל כדעת בית שמאי היא בהטמנת חמין מערב יום טוב לשבת. כפי שכבר ראינו, כאשר יום טוב חל בערב שבת, אסור לבשל מיום טוב לשבת, אלא אם עירב מערב יום טוב עירוב תבשילין. נחלקו בית שמאי ובית הלל בעירוב זה: בית הלל סוברים שאם עירב עירוב תבשילין, העירוב מועיל לכל סוגי הכנת האוכל: אפייה, בישול והטמנת חמין. בית שמאי סוברים שגם אם אדם עירב עירוב תבשילין בערב יום טוב, העירוב מועיל לו רק לאפייה ובישול מיום טוב לשבת אבל לא להטמנה, ולכן עליו להטמין חמין בערב יום טוב על מנת שהוא יוכל לערב מיום טוב לשבת, ורבן גמליאל החמיר בדין זה כדברי בית שמאי. וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב הדין השני שבו החמיר רבן גמליאל כדברי בית שמאי הוא במנורה שעשויה מחוליות (חלקים קטנים): בית שמאי סוברים שאסור לחבר את החוליות של המנורה בשבת משום שהדבר נראה כבונה ואילו בית הלל סוברים שאין כלל דין של בניין בכלים ולכן מותר לחבר את חוליות המנורה בשבת. רבן גמליאל החמיר גם בדין זה כבית שמאי. וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין הדין השלישי שבו החמיר רבן גמליאל כבית שמאי הוא בדין אפייה ביום טוב. בית שמאי סוברים שמותר לאפות ביום טוב רק רקיקים, כלומר, עוגות קטנות, אך אסור לאפות פת וגריצין משום שהם עוגות גדולות ובאפייתן משקיע האדם מאמץ רב. בית הלל סוברים שמותר לאפות גם אפייה מרובה ביום טוב, מכיוון שכאשר ממלאים את התנור במיני אפייה, האפייה טובה ומשובחת יותר. רבן גמליאל החמיר גם בדין זה כבית שמאי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין רבן גמליאל הביא סיוע לדבריו שצריך להחמיר באפייה כבית שמאי, שאבותיו (שושלת הנשיאות) היו אופים רק רקיקים ביום טוב ולא פיתין וגריצין. אָמְרוּ לוֹ אמרו חכמים לרבן גמליאל: מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי אמנם אבותיך היו מחמירים על עצמם ואופים רק עוגות דקות וקטנות, אך לכלל העם הם היו מורים להקל ומתירים להם לאפות לא רק פת וגריצין, אלא גם סוג מאפה שנקרא "חורי" שהוא מאפה גדול יותר מפת וגריצין: