ביאור:ושננתם ביצה ב משנה ה

משנה ה'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה לפי בית שמאי, אסור לאדם לחמם מים על מנת לשטוף בהם את רגליו (וכן את פניו וידיו), אלא אם כן המים חוממו על מנת לשתות אותם, ואז אנו אומרים שמתוך שהמים חוממו לצורך שתייה, מותר להשתמש בהם גם לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בית הלל מתירים לחמם מים לכתחילה לצורך רחיצת פניו, ידיו ורגליו, היות והם סוברים שמתוך שהתורה הבערת אש לצורך אוכל נפש, הותרה הבערת אש גם שלא לצורך אוכל נפש (אולם גם בית הלל סוברים שאסור לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצת כל גופו היות וזהו דבר שאינו שווה בכל). עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ דבר נוסף שמתירים בית הלל ביום טוב הוא הדלקת מדורה על מנת להתחמם בה, היות והם מתירים הבערה לצורך אוכל נפש, הם מתירים הבערת אש גם שלא לצורך אוכל נפש: