ביאור:ושננתם ביצה ב משנה ד

משנה ד'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת לפי בית שמאי, מותר להביא ביום טוב קרבנות שלמים ולהקריב אותם ללא סמיכה, אך אסור להביא קרבנות עולה ביום טוב. הסיבה שבית שמאי אוסרים סמיכה על הבהמה היא משום שכאשר אדם סומך את ידיו על הבהמה, הוא צריך להשתמש בכל כוחו, ואסור להשתמש בבעלי חיים ביום טוב (על ידי הסמיכה הוא נשען על הבהמה), ולכן סוברים בית שמאי שסומכים על הבהמה בערב יום טוב. הסיבה שאסור להקריב קרבנות עולה ביום טוב היא משום שהאדם אינו אוכל את בשר קרבן העולה. הלכך, קרבן שלמים שאדם אוכל את בשרו – מותר בהקרבה ביום טוב, כשם שמותר לאדם להכין לעצמו בשר חולין ביום טוב ולאוכלו, אך קרבן עולה אסורה בהקרבה ביום טוב משום שאינו ניתן לאכילה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם בית הלל סוברים שמותר לאדם להקריב את כל הקרבנות השייכות לחג, גם אם הן קרבנות עולה (כגון עולת ראיה), משום שכתוב "חג לה'" וממילא מותר להקריב את כל הקרבנות הקשורות לחג. כמו כן סוברים בית הלל שמותר לסמוך על הקרבנות ביום טוב משום שהם סוברים "תיכף לסמיכה שחיטה" ומשום כך לא ניתן לסמוך על הקרבן בערב יום טוב ויש לסמוך על הקרבן ביום טוב עצמו סמוך לשחיטה: