ביאור:ושננתם ביצה ב משנה ג

משנה ג'

וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה:

וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן המשנה אומרת שלמרות שבית שמאי ובית הלל נחלקו האם האדם יכול לטבול ביום טוב עצמו, הרי שבדין השקת המים, שניהם מודים שהדבר מותר. השקת מים היא במקרה ויש לאדם מים שנטמאו, מותר לו להכניסם לכלי אבן (משום שאינו מקבל טומאה) ולאחר מכן להכניס את הכלי לתוך מקווה כך שהמים הטמאים שבהם ייגעו במים טהורים, ועל ידי כך ייטהרו. אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין גם בית שמאי וגם בית הלל מודים שניהם שאסור להטביל את המים. הכוונה היא שאסור להכניס את המים שנטמאו לתוך כלי עץ (משום שהוא מקבל טומאה), מכיוון שכאשר מכניסים את המים הטמאים לתוך כלי העץ, כלי העץ נטמא, וכאשר מכניסים אותו למקווה, הוא עולה מטומאה לטהרה ויש בכך משום תיקון הכלי. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב מותר להטביל את הכלים על מנת לשנותם משם לשם. עד עתה ראינו שאסור להטביל ביום טוב את הכלים כדי להעלותם מטומאה לטהרה משום שיש בכך משום תיקון הכלי. אולם, יש טבילה מסוג אחר, טבילה שיש בה כדי לשנות משם לשם. לדוגמא: אדם שטבל את כליו על מנת להשתמש בהם לשם חולין ועתה הוא רוצה להשתמש בהם לשם תרומה, צריך להטבילם שוב, והמשנה אומרת שמותר להטבילם במקרה זה משום שאין בטבילה זו משום תיקון ממש, שהרי אין הטבילה מעלה את הכלי מטומאה לטהרה, אלא יש כאן רק תוספת של טהרה. וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה אדם שטבל את הכלי על מנת לאכול את בשר קרבן הפסח יחד עם חבורה, ולאחר מכן נמנה על חבורה אחרת, חייב הוא להטביל את הכלי שוב. המשנה אומרת שמותר להטביל במקרה זה ביום טוב עצמו, משום שגם כאן אין הטבילה מעלה את הכלי מטומאה לטהרה, אלא היא רק בגדר חומרה יתירה: