ביאור:ושננתם ביצה א משנה ח

משנה ח'

הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה:

הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה נחלקו התנאים באופן שבו מותר לברור אוכל ביום טוב. בית שמאי סוברים, שיש לברור ביום טוב בשינוי, ולכן יכול לברור רק באופן שהוא בורר את האוכל מתוך הפסולת ואוכל מיד. בית הלל מתירים לברור פסולת מתוך האוכל, ואפילו להשתמש בכלים מיוחדים לכך כמו קנון (מעין סל) ותמחוי (קערה גדולה), אולם הם אוסרים להשתמש לצורך הניפוי בשולחן (טבלא), בנפה וכברה (שהם מעין מסננות) משום שכאשר בוררים בכלים אלה, נראה שהוא בורר את האוכל לצורך יום המחרת (בגמרא כתוב שבית הלל מתירים לברור פסולת מתוך האוכל רק במקרה והאוכל מרובה על הפסולת). רבן גמליאל סובר שמותר לאדם להניח את הקטניות במים, והמים יגרמו לפסולת לצוף למעלה, ולאחר מכן מותר לו להוציא את הפסולת בידו: