ביאור:ושננתם ביצה א משנה ג

משנה ג'

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין נחלקו בית שמאי ובית הלל בדין טלטול סולם של יונים משובך לשובך ביום טוב. במקרה זה, מדובר ביונים שמותר היה לשחטן ביום טוב, לו היה ניתן להגיע אליהם ללא הולכת הסולם לשובך. בית שמאי אוסרים לטלטל את הסולם ביום טוב, משום שיש חשש שמא הרואים אותו יחשבו שהוא הולך לתקן את גגו, ובית הלל מתירים. אולם, בית שמאי מודים לבית הלל שמותר להטות את הסולם משובך שהיה שם לשובך סמוך ללא טלטול. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל מחלוקת נוספת במשנה בין בית שמאי לבית הלל נוגעת ליונים הראשונים שנולדים בבריכה זו. (בבריכת היונים הכוונה לקבוצת היונים שנולדת באותה תקופה.) בית שמאי סוברים שאסור ליטול את שתי היונים הראשונות בכל בריכה, אלא אם כן נענע אותם מבעוד יום, משום שבית שמאי סוברים שהאדם חס על היונים הראשונות בכל בריכה, ולכן אין זה מספיק לומר מבעוד יום שהוא הולך לשחוט את אותן יונים. בית הלל סוברים שמספיק שיאמר מבעוד יום שהוא מתכוון לשחוט את אותן יונים, ובכך יוכל להפקיע אותן מדין מוקצה: