ביאור:התשובה היא מעל למימד הזמן
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
"התשובה קדמה לעולם"
הגמרא בפסחים ז ב דנה בדין "כל המצוות מברך עליהם 'עובר לעשייתם' - יש לברך לפני עשיית המצווה.
- בי רב אמרי: חוץ מן הטבילה ושופר.
- בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי, אלא שופר מאי טעמא?
- ...אלא אמר רב חסדא: חוץ מהטבילה בלבד.
- בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי, אלא שופר מאי טעמא?
מדוע אם כן היתה הוא אמינאשהוא הדין לגבי תקיעת שופר?
- ננסה להסביר על פי גמרא אחרת:
הגמרא במכות יג א מונה רשימה של ה'לוקין', ובתוכה גם חייבי כריתות (אם התרו בהם למלקות, לוקין). הגמ' מסבירה שחייבי מיתות בי"ד לא נמנו כי מלקים רק "כדי רשעתו" - 'משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות'. מי שסופו לההרד לא מלקים אותו. והרי גם חייבי כריתות ימותו? מסבירה הגמ' שבגלל שיש אפשרות שיעשו תשובה ויפתרו מעונש כרת אין כאן "שתי רשעיות". והגמ' מקשה אולי נכה אותו לפני שיספיק לעשות תשובה? ועונה "לא פסיקא מילתא לכרת" = הכרת לא בטוח בגלל שישנה האפשרות שיעשה תשובה.
רואים מכאן שרק בזכות האפשרות לעשות תשובה כבר הושפעה ההלכה, והנפ"קמ היא עד כדי כך מעשית: שמחייבים את האדם מלקות! ברור שלא מדובר באיזשהו ספק או אפשרות פוטנציאלית לעשיית התשובה אלא בטחון מלא שהתשובה תעשה.
כך גם אפשר להבין את הגמרא בפסחים. ההוא אמינא היתה שתקיעת שופר שמטרתה להחזיר בתשובה, פועלת כמו טבילה במקוה. לכן בשני המקרים לפני הפעולה האדם הוא "לאו גברא חזי" ולא ראוי לברך. אך הגמרא לא קיבלה זאת והיא מחלקת בין תשובה שהיא בנפש, לבין טהרה שהיא בגוף. הגוף תלוי בזמן ולכן לפני שטבל הוא לא טהור. התשובה לעומת זאת, נעשית עוד לפני פעולת התשובה עצמה, לפני תקיעת השופר, לכן האדם ראוי עוד לפני התקיעה ויכול לברך "לשמוע קול שופר".