ביאור:התועלת שבהרגלי-דיבור טובים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




שני פסוקים בספר משלי מזכירים "שפתיים" ו"צדיק":

  • י32: "שפתי צדיק יידעון רצון; ופי רשעים תהפוכות"
  • יב13: "בפשע שפתיים מוקש רע; וייצא מצרה צדיק"

ע"פ מלבי"ם, "שפה" היא הדיבור החיצוני, שנאמר באופן ספונטני, בלי מחשבה .

שני הפסוקים משלימים זה את זה:

  • פסוק י32 מלמד, שאצל "הצדיק" - "השפתיים" החיצוניות יודעות את מה שהוא "רוצה" להגיד, ויודעות "לרצות" את ה' וגם "לרצות" אנשים. כלומר, הצדיק לא צריך לחשוב הרבה ולהתחכם כדי להגיד את הרצון - זה טבעי אצלו, זה בא לו "בשליפה" ( פירוש אחר ).
  • פסוק יב13 מלמד, שבמקרים רבים - השפתיים פושעות= מורדות באדם ואומרות דבר שהוא לא התכוון להגיד, "ובפשע שפתיים - מוקש רע" : כשיש לאדם "פליטת-פה", זה יכול להפיל אותו למוקש רע. אבל "הצדיק" "יוצא" "מצרה" כזאת בקלות, כי - כאמור - השפתיים שלו יודעות רצון באופן טבעי. בגלל שהוא לא מנסה להתחכם בדבריו, יש לו הרבה פחות סיכוי ליפול בשפתיו.

משני הפסוקים ניתן ללמוד, שכדאי לאדם לאמן את שפתיו לדבר דיבורים טובים ורצויים; כך יינצל מצרות הנובעות מפליטות פה.

ראו: הצד השני של המטבע - הסכנה שבהרגלי דיבור רעים

פסוק נוסף על שפתי צדיק[עריכה]

  • משלי י21: "שפתי צדיק ירעו רבים; ואווילים בחסר לב ימותו"

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של ע"פ מלבי"ם שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-03.

תגובות[עריכה]

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/sfty_cdiq