ביאור:השליש בשער - גורם בשרשרת הרעב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

רק מחשבה

ארבעת המצורעים העלו סברה הגיונית מדוע ללכת למחנה ארם:"מה אנחנו יושבים פה עד מתנו? אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו; ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחינו  נחיה ואם ימיתנו ומתנו" (פס' ג-ד). האם הסברה נכונה? האם צדקו המצורעים?

ייתכן אולי לומר שהרעב שהיה בעיר היה קשה אך נסבל, ויש שרצו לומר כך (ורמזו לכך דוקא מתוך הפסוק: "עד היות ראש חמור בשמונים כסף ורבע הקב חיריונים חמשה כסף"), אך פשט הפסוקים בודאי מראה שהרעב היה קשה ביותר - וסיפור בישול הילדים על ידי אימותיהם יוכיח.

אם כך נשאלת השאלה מדוע: העם - האזרח הפשוט - לא חשב כמו המצורעים להפיל עצמו לידי האויב - ובכך לנסות להציל את עצמו? ייתכן לומר שאכן אנשים הפילו עצמם לאויב רק לא נכתב כך. בעצם סברה דומה אומר המלך בפסוק יא': "ויקם המלך...ידעו כי רעבים אנחנו ויצאו מן העיר להחבא בשדה לאמר כי יצאו מן העיר ונתפשם חיים - ואל העיר נבוא".

שאלה נוספת שמתעוררת בפרשנים - מה עושה המלך על החומה? מקובל לומר שהכוונה לפקח על החיילים --השומרים עליה.

שאלה נוספת שנשאלת - מה היה חמור כל כך בדברי/מעשי השליש-שאלישע כעס עליו והענישו קשה? (גם משה רבנו שאל בספר במדבר באופן דומה "הצאן ובקר ישחט להם..." )

נראה לי לענות על כל השאלות בתשובה (השערה) אחת:

ייתכן ותפקיד השומרים בשער היה למנוע יציאת אנשים בשל הרעב ובכך היו גורמים לחולשה כללית ולכבוש העיר (בדומה לקנאים בימי בית שני). מדיניות זו היא שהביאה גם לבישול ילדים על ידי אימותיהם.

השליש היה מופקד על מדיניות זו, והוא זה שנעמד גם כעת בשער לעצור את העם הבהול.

לא פלא שהעם הנצור ראה בו גורם בשרשרת הרעב.

מקורות

על-פי מאמר של יהודה שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-10-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t09b07_0