ביאור:מעומד/רבנית/ראשונים/רמבם/משנה/הקדמות/זרעים
תרגום רבי יהודה אלחריזי להקדמת המשנה של הרמב"ם (נקרא לעתים: "ההקדמה לסדר זרעים")
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ראו הקדמה זו במהדורה הרגילה
בש"ס וילנא הודפס תחת הכותרת: הקדמה לרבינו משה בר מיימון ז"ל מסדר זרעים
הקדמת המתרגם יהודה אלחריזי
[עריכה]נאום: יהודה בן שלמה הספרדי, הידוע: בן חריזי:
נקרא נקראתי בעיר מרשילייא אשר על מבואת ים יושבת.
ובית נתיבות נצבת. ובמבחר המקומות נחצבת.
ושמעה יוצא בכל הארץ. ואליה גוים יבואו מאפסי ארץ.
ושם קהל גדול מזרע הקדש. עובדי עבודת הקדש.
מלאכתם מלאכת ה'. וערב ובקר שתולים בבית ה'.
עולים במעלות גבוהים. אנשי חיל יראי אלהים.
עומדים בארחות יושר ומעמידין. ומעלין בקדש ואין מורידין.
ותהי עלי שם יד רבותי אציליה ושועיה. נקובי ראשית בחכמה וידועיה.
לפרש להם בלשון הקדש פירוש המשניות שחיבר רב הגדול נר ישראל. וברבוץ התורה משנה ליקותיאל.
הוא עץ הדעת אשר תאוה הוא לעינים. כגן ה' כארץ מצרים.
אשר העלה מזוהר התלמוד מנורות. והיו למאורות. לפקוח עינים עִוְרוֹת.
המחזיקים ידי גלות ספרד ופתח קבריהם. וְנָפַח רוח חָכְמָה בהם.
ותבא בהם הרוח - ויחיו, ויעמדו על רגליהם:
רבנא משה נ"ר בן הרב רבי מיימון ז"ל.
לרב משה. יְהוֹדֶה משחק מלים עם שמו הוא: יהודה, ועם השם המפורש כל מחבר ולפי מעיניו ידום ויחשה מתחרז עם יהודה.
נביא חכמות - שמו נקרא, ולא קם נביא חכמות בישראל כמשה משחק מלים עם משה רבנו. ואולי הפיוט "יגדל" כבר היה מוכר אז:
וכאשר דבריהם הבינותי. חשתי ולא התמהמהתי. ומצותם הקימותי.
והעתקתי פירוש זה הרב. ללשון הקדש מלשון ערב. והפכתי מאוריו למזרח מן המערב.
והשיבותי אל שפתנו הפניניה הפנימה החודרת. שפת ידיעת מליצתו החיצונה הקיצונה במחברת.
והעתקתיו מלשון קדר הקודרת. אל לשון הזהב והאדרת.
כי קנאתי לאלה הפרושים אשר ילדה התורה. ולהם משפט הבכורה.
ויולדו על ברכי הגר שפחת שרי? ותהי שרי עקרה!
ותמהתי ואמרתי איך קדש וחול יחד נחבר וימשוך. ואיזה דרך ישכון אור וַחֲשׂךְ.
אבל כונת החכם היתה לתת לפתאים ערמה:
ולא חברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקדש כי אם הגרית.
ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית.
ועל כן התאמצתי. ועוז התאזרתי.
והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים. ויצא למלוך - מבית האסורים.
ורחץ במים טהורים. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים.
ומליו באמרי צחות העתקתי. ובצוף לשון קדש טעמו המתקתי.
וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה, והדרך אשר אנכי הולך עליה:
אני מעתיק ברוב המקומות מלה כנגד מלה. אבל ארוץ להשיג הענין תחלה.
ולא אחדול לרדוף אחריו ולעוללהו במסלה. עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה.
וכשאמצא בלשון ערב מלה בודדת. ועלי מורֶדֶת?
ודרך מרי לוקחת. כשפחה בורחת?
חלוצי זממי ירדפוה עד השברים! וכל רודפיה השיגוה בין המְּצַרִים על פי הפסוק בקינת איכה, אך במשמעות הפוכה, ומשחק מלים עם ארץ מצרים שלשונה בתקופתו כבר היתה ערבית!
וכשיזדמן לי בלשון קדש מלה קשה? בזולתה אמירנה.
ומגבירה - אסירנה. ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה.
וכל מלה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש?
אזמן לה ארבע מלות או שלש. והטובה אשר בכלן אדרוש. אבחור דרכם ואֹשֵב ראש.
ומלשון קדש מליו המתוקים אלקט ואחטוף. ומראש יונקותיו רך אקטוף.
כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין. וכלם נכוחים למבין:
וחכמי כל אומה הסכימו כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע ג' דברים:
- סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה.
- וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה.
- וסוד החכמה אשר הוא מפרש מליה:
ובשלשה אלה חבל המליצה ירתק. וחוט המשולש לא במהרה ינתק.
ואם לבי מן החכמה - נעור וריק כגפן בוקק? והדעת ממני נשגבה? ועד השלשה לא בא?
אשיב כל מאודי לשמור הענין. ולתקון הבנין.
וזה יהיה קרבן שגגתי ובשניהן אצא ידי חובתי.
והאל המגלה עלומים ומרנין לשון אלמים. ינצור לשוני בהגיוני.
ויהיה עם פי בהטיפי. ויהיו לרצון אמרי פי.
כמו שידעתי: כי חנוניו המה חנונים. ומלומדיו הם מלומדים.
כמו שנאמר:
ויאמר:
אני אעביר כל טובי על פניך! וקראתי בשם ה' לפניך!
וחנותי את אשר אחון! ורחמתי את אשר ארחם!
התקבצו חכמים ועמדו על עמדכם. כי זבד טוב אזבדכם.
לכו בנים שמעו לי! יראת ה' אלמדכם!
שמעו שמוע אלי ואכלו טוב. ותהיה נפשכם כגן רטוב.
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?
אשר לא העלה עליו מלך גדול, ולא שחת תחתיו, ולא השיאוהו משאיו, ולא היה ממפותיו.
וישם על לבו: אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו.
יָסוּר הנה! אל טבחי אשר טבחתי. ואל ייני אשר נסכתי. ואל שולחני אשר ערכתי.
לכו! לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי!
והנה - בו מכל פרי מגדים! חדשים גם ישנים!
ויין הרקח עסיס הרמונים. דובב שפתי ישנים.
והוא תרומת ייני. וראשית כל דגני. מֵדִּשָׁתִי ובן גרני.
וייני מכרם קרן בן שמן. ולחמו לחם אבירים כל אוכליו חלק ושמן. וטעמו כטעם לשד השמן.
אכלו משמנים ושתו ממתקים בני. אכלו רעים שתו ושכרו נבוני. זה השלחן אשר לפני אדני:
והוא פירוש המשנה אשר שִׁננו אבותיכם.
ובֵאוּר הַגְּדֵרוֹת אשר גדרו הרועים - מנהלי עוֹלוֹתיכם הצאן שנועד לקרבן, כלומר מורי המשנה שהסבירו אותה לכם.
ועקרי היסודות אשר המה יסודותיכם.
והמנהגות והגזרות והתקנות אשר תקנו בעלי גבורותיכם.
מן היום אשר צוה ה' והלאה - לדורותיכם:
והנה הוא כמגדל דוד עומד על תליו. אלף המגן תלוי עליו.
עם כל כלי מלחמות הגבורים. כל שלטי הגבורים.
סוף
[עריכה]פתיח - הרמב"ם
[עריכה]אני משה בן מיימון הספרדי בניתיהו. ומים קדמונינו משיתיהו.
ומספיר התוספתא סדתיהו. ובפוך ספרא רבצתיהו.
ומזוהר ספרי טחתיהו. ובדברי הגאונים סמכתיהו.
וככסף הצרוף זקקתיהו. ובמעבה לבי יצקתיהו.
והנה הוא ככרם חמד ונטע שעשועים נטעתיהו. וימי ולילי נצרתיהו.
ולרגעים השקיתיהו. עד אשר נצניו גמנו. ואשכלותיו בשלו:
וכל הסמדר פִּתֵּח. וכל עץ בו פורח. והדודאים נתנו ריח:
פתחתי את שעריו ולא נעלתיהו. ויומם ולילה לא סגרתיהו.
ולכל ישר ונבר שמעתיהו. ומנחה אל התלמידים שלחתיהו.
והנני אסרתיהו. על כל אשר מִלִין מעתיק משחק מלים עם דברי אליהוא (הריע הרביעי והצעיר של איוב): חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים.
ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לְשָׂבְעָה משחק מלים עם המספר שבע - כלומר: אין להעתיק ספר זה בלא תשלום אלי, עד שבע שנים מיום הפצתו (זכויות יוצרים מקובלות) ולמכסה עתיק:
פירוש המקרא שניתן למשה וסדרי העברתו לעם
[עריכה]דע!
כי כל מצוה שנתן הקב"ה למשה רבינו ע"ה ניתנה לו בפירושה.
היה אומר לו המצווה ואחר כך אומר לו פירושה ועניינה.
וכל מה שהוא כולל ספר התורה.
וענין לימודו לישראל היה כפי שאומר כיצד מעברין:
היה משה נכנס באהלו. ונכנס אליו בתחלה אהרן.
ומשה היה אומר לו המצוה הנתונה לו פעם אחת, ולימדהו פירושה -
ויסתלק אהרן, ויחזור לימין משה רבינו.
ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו
והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן.
ויסתלקו וישב האחד - לשמאל משה רבינו, והשני - לימין אהרן.
ואחרי כן יבאו שבעים זקנים וילמדם משה כמו שלמד לאהרן ובניו
ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצוה ההיא עד ישמעו הכל מפיו.
נמצא אהרן שומע המצוה ההיא מפי משה ד' פעמים, ובניו ג' פעמים
והזקנים שני פעמים, ושאר העם פעם אחת.
ויסתלק משה.
וחזר אהחרן לפרש המצוה ההיא אשר למד
- ששמע מפי משה ד' פעמים כמו שאמרנו, על כל הנמצאים
ויסתלק אהרן מאתם אחרי ששמעו בניו המצוה ד' פעמים:
ג' - מפי משה, ואחד - מפי אהרן.
וחוזרין אלעזר ואיתמר אחרי שנסתלק אהרן,
ללמד המצוה ההיא לכל העם הנמצאים. ונסתלקו מללמד.
ונמצאו שבעים הזקנים שומעים המצוה ארבעה פעמים:
שתים - מפי משה. ואחת - מפי אהרן, ואחת - מפי אלעזר ואיתמר.
וחוזרים הזקנים גם הם אחר כן להורות המצוה להמון - פ"א.
נמצאו כל הקהל שומעים המצוה ההיא ארבעה פעמים.
פעם - מפי משה, ופעם - מפי אהרן, ושלישית - מפי בניו, ורביעית - מפי הזקנים.
ואחרי כן, היו כל העם הולכים ללמד איש לאחיו מה ששמעו מפי משה
וכותבים המצוה ההוא במגלות
וישוטו השרים על כל ישראל ללמוד ולהגות עד שידעו בגרסא המצוה ההיא וירגילו לקרותה
ואח"כ למדום פירושי המצוה ההיא הנתונה מאת השם.
והפירוש ההוא היה כולל ענינים. והיו כותבים המצוה, ולומדים - על פה הקבלה.
וכן אמרו רבותינו ז"ל בברייתא: בתורת כהנים
וידבר ה' אל משה בהר סיני...
מה תלמוד, לומר: "בהר סיני"?
והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני?!
אלא: לומר לך מה שְׁמִטָה נאמרה בכלליה ופרטיה ודקדוקיה - מסיני?
אף: כל המצות - כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן - מסיני!
והנה לך משל:
שהקב"ה אמר למשה: בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג)
אחר כן הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות
ושאין החולים חייבין בה ולא הולכי דרך.
ושלא יהיה סכוכה אלא בצמח הארץ
ולא יסככנה בצמר ולא במשי ולא בכלים אפילו מאשר תצמח הארץ. כגון הכסתות והכרים והבגדים.
והודיע שהאכילה והשתיה והשינה בה כלו רובה.
ושלא יהיה בחללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב.
ושלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים.
וכאשר בא הנביא ע"ה נתנה לו המצוה הזאת ופירושה
וכן השש מאות ושלש עשרה מצות הם ופירושם:
המצות - בכתב, והפירוש - על פה.
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש בר"ח שבט הקהיל את העם ואמר להם:
הגיע זמן מותי ואם יש בכם מי ששמע הלכה ושכחה יבא וישאלני ואבאר אותה
וכל מי שנסתפקה עליו שאלה יבא ואפרשנה לו
כמו שנאמר (דברים א)
הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר...
וכן אמרו חכמים: (ספרי לפי דפוס וילנא, המילה "בספרי" היא חלק מהתרגום המקורי, פ' דברים)
כל ששכח הלכה אחת - יבא וישנה.
וכל שיש לו לפרש - יבא ויפרש.
ולקחו מפיו ברור ההלכות ולמדו הפרושים כל הזמן ההוא מר"ח שבט עד שבעה באדר.
ב"ב פ"ק וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים
וכתב י"ג ספרי תורה גוילים כולם מבי"ת בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל
ונתן ספר לכל שבט ושבט להתנהג בו וללכת בחוקותיו
והספר הי"ג נתנו ללוים ואמר להם לקוח את ספר התורה הזה (דברים לא).
הולדת המחלוקת
[עריכה]אח"כ עלה אל ההר בחצי היום השביעי (ספרי פ' האזינו) לְחֹדֶש אדר (מגילה דף יג:) כפי אשר דקדקה הקבלה הכוונה למסורת חז"ל.
והיה המקרה ההוא אשר קראו מות בעינינו, בשביל שחסרנו ופקדנו אותו וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה
וכן אמרו (סוטה דף יג:) משה רבינו ע"ה לא מת אלא עלה ומשמש במרום
והדברים באלו הענינים ארוכים מאד ואין זה מקומם.
וכאשר מת ע"ה, אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש, והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו.
וכל מה שקבל ממשה הוא או אחד מן הזקנים אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת.
ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה מן הענינים המשתרגים מהם
הוציא דינים בסברות במדות השלש עשרה הנתונות על הר סיני שהתורה נדרשת בהם.
ובאותם הדינים שהוציאום יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל כלומר: אלא הסכימו עליהם.
ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות: זה אומר בכה וזה אומר בכה.
זה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו.
כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה
וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב כמו שנאמר אחרי רבים להטות (שמות כג)
הנבואה
[עריכה]ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות
אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא הוא שיעשה רבינא ורב אשי
אבל יתרון הנביא ופעלו במצוה אם תשאל עליו הוא חי נפשי מן העיקרים הגדולים העצומים שעליו משען הדת ויסודה:
ואני רואה שזה המקום ראוי לבאר בו העיקר הזה.
ואי אפשר אלא אחרי אשר נחלק טענת התיחס הנביאים לנבואה במה תצדק הנבואה שזה כמו כן עיקר גדול.
וכבר שגו בו כל המון האדם
גם מתי מספר מידועיהם
שהם מדמים בנפשם שהנבואה לא תתקיים לכל המתיחס אליה
עד עשותו אות מופלא - כגון אות מאותות משה רבינו ז"ל
וישנה מנהג - כמו שעשה אליהו זכור לטוב בהחיותו בן האשה האלמנה (מלכים א יז)
או כמו שנודע לכל אדם מאותות אלישע עליו השלום.
וזה אינו עיקר
אמת שכל מה שעשו אליהו ואלישע וזולתם מהנביאים מהאותות לא עשאום כדי לקיים נבואתם
שהנבואה כבר נתקיימה להם קודם לכן.
אבל עשו האותות ההם לצרכיהם
ולרוב קרבתם אל הקב"ה - השלים חפצם כמו שהבטיח לצדיקים: ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב)
אבל תתקיים הנבואה במה שנספר בדבר שהחלנו לדבר בו.
ואומר בתחלה שעיקר דתנו בענין הנבואה על מה שֶאוֹמר:
והוא שהמתיחסים לנבואה נחלקים בתחלה לשני חלקים:
מתנבא בשם עכו"ם או מתנבא בשם:
ונבואת עכו"ם תחלק לשני חלקים:
שני סוגי נבואת השקר
[עריכה]א. נבואה בשם אליל
[עריכה]החלק הראשון שיקום נביא ויאמר
כוכב פלוני נתן עלי רוחו
ואמר לי עבוד אותי בכך
או קרא אלי בכך ואענך.
וכן אם יקרא בני איש לעבוד לבעל או לדמות מן הדמותים,
ויאמר:
הדמות הודיעני בכך והגיד לי כך
וצוה עלי לצוות בעבודתו על ענין פלוני.
כמו שהיו עושין נביאי הבעל ונביאי האשרה (מלכים א יח):
=== נבואה בשם ה' לעבוד אליל ===
והחלק השני, שיאמר:
היה אלי דבר השם
לעבוד הבעל הפלוני
או להוריד כח מלכת השמים הפלוני לענין פלוני.
ויגיד להם ענין מעניני העבודות והפעלים שעושים אותם עובדי העבודה ההיא
כמו שנתיסד אצלנו בתורה.
וגם זה מתנבא בשם עכו"ם
שזה השם כולל מי שיאמר שהיא בעצמה צותה לעבוד אותה.
או מי שיאמר שהקב"ה צוה לעבוד שום דבר מהם.
וכשנשמע מן המתיחס בנבואה אחת משני הדעות האלה
והעידו עליו עדים כפי שנאמר בתורה
דינו שיהרג בחנק.
כמו שאמר הקב"ה (דברים יג)
והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת.
ואין לנו להביט להתיחסו לנבואה ולא נבקש ממנו אות
ואפילו יעשה מן האותות והמופתים לקיים לו הנבואה מה שלא שמענו מופלאים מהם? יחנק!
ואין להביט לאותותיו
שטעם קיום האותות ההם הוא שאמר הכתוב (שם) כי מנסה ה' אלהיכם אתכם.
ועוד השכל המכזיב עדותו יותר נאמן מעין שהוא רואה אותותיו
שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל שאין לכבד ולעבוד זולתי האחד הממציא כל הנמצאים והמתאחד בכלל השלמות:
המשך
[עריכה]4. מעלת המדרש בתלמוד
[עריכה]וזה העניין הרביעי רוצה לומר הדרש הנמצא בתלמוד:
אין ראוי לחשוב שמעלתו מעוטה ותועלתו חסרה
אבל אלא יש בו תבונה גדולה
מפני שהוא כולל חידות פליאות
וחמודות נפלאות!
כי הדרשות ההם כשיסתכלו בהם הסתכלות שכלי,
יובן בהם מהטוב האמיתי מה שאין למעלה ממנו,
ויגלה מהם מן העניינים האלקיים ואמתות הדברים
מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו ולא רצו לגלותו
וכל מה שכלו בו הפילוסופים דורותיהם,
המוזרויות
[עריכה]ואם תביט אותו על פשוטו תראה בו עניינים רחוקים מן השכל שאין למעלה מהם!
לקהל מתאים בלבד
[עריכה]ועשו דבר זה לעניינים נפלאים:
האחד מהם ללטוש רעיוני התלמידים וללבב לבותם,
ועוד כדי לעוור עיני הכסילים שלא יזהירו לבותם לעולם,
ואילו היית מראה להם זוהר האמתות יסבו פניהם מהם כפי חסרון טבעיהם,
שנאמר בהם ובדומיהם: "אין מגלין להם את הסוד"
מפני שאין שכלם שלם כדי לקבל האמתות על בוריים.
ההסתרה המכוונת
[עריכה]וכי החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה?
וכבר זכרו (חגיגה פ"ב דף יג) שאיש מן החכמים נחבר לאנשים בקיאים בחכמת מעשה בראשית
והוא היה בקי במעשה מרכבה,
אמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה,
ואמרו טוב הדבר,
וכאשר לימדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה.
שמירת הסוד
[עריכה]וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם,
שהמידות האלה מגונים באחד מהטיפשים, קל וחומר באלו החסידים הנכבדים,
אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם
ושאינם ראוים לקבל מה שיש אצלו,
והביא על עניין זה דברי שלמה "דבש וחלב תחת לשונך"(שיר השירים ד, יא),
ופירשו עליהם השלום ואמרו שעניין דבר זה:
שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם, כמו שינעם החיך בדבש וחלב,
צריכים להסתירם ושלא ידובר בהם ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים,
וזהו שאמר תחת לשונך.
שהעניינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה,
ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים,
וכשיגלה הקב"ה מסווה הסכלות מלב מי שירצה אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות
אז יבין מהם כפי שיכלו.
ואין לאדם עם החכמה ודרישתה וההשתדלות
אלא לעזוב ענייניו ביד הבורא ולהתפלל אליו ולהתחנן לבוננהו ולהורותו
ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב,
כמו שמצאנו דוד עליו השלום עשה כן באמרו: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"(תהלים קיט, יח).
וכשיגלה הקב"ה את עיני האדם ויראה לו מה שהראה - ראוי לו לגנזם כמו שאמרנו,
ואם ירמוז מהם - במעט ירמוז, למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמיתתו,
כמו שבארו וגילו במעשיות רבות בתלמוד.
ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות
אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו,
שאם יגלה אותו לכסיל,
אף על פי שלא יגנהו לא ייטב בעיניו,
ועל כן אמר החכם "באזני כסיל אל תדבר, כי יבוז לשכל מליך"(משלי כג, ט).
התאמה גם להמון העם
[עריכה]ועוד שהלימוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים,
עד אשר ישלם שכלם ואז יתבוננו וישכילו ענייני הרמזים ההם,
ולעניין זה רמז שלמה עליו השלום באמרו "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם"(משלי א, ו).
היחס הנכון למוזרויות
[עריכה]ומפני אלו הסיבות סידרו חכמים עליהם השלום דבריהם בדרשות
על עניין שירחיקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו.
ואין ראוי לסמוך החסרון אל הדרש ההוא אבל יש לחשוב שהחסרון בא משיכלו.
וכשיראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטו,
ראוי לו להשתומם מאד על שיכלו שלא הבין העניין,
עד אשר חזרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק.
שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה כפי יתרונות המזגים,
וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחר,
כן יש שכל איש אחד שלם משכל איש אחר.
ואין ספק שאין שכל מי שידע דבר נכבד
כְּשֵׂכֶל מי שיסכל הדבר ההוא.
שהאחד נקרא שֵׂכֶל בפועל במציאות, והאחד שכל בכח בפוטנציאל.
ובשביל זה יש דברים שהם בעיני אנשים מסויימים, המלומדים בתכלית האמת והביאור, ו
אצל איש אחר - הם רחוקים ונמנעים!
- מהיותם על פי המעלה בחכמה.
משל למעלת המדרש
[עריכה]|
תחומי הלימוד באקדמיה המדעית לפי השיטה היוונית בשישה תחומי חובה יסודיים: |
כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והניגון, ומהיר בחכמת הטבע, ונבוב ומשכיל,
והוא נעור וריק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים.
ונאמר לו:
מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש
שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה?
- ויֵאָמֵר שהוא גוף כדור?
וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם ושלושה שמיני פעם,
וכדור הארץ שבמידתה עשינו המידות האלה: הוא כדור שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל"!!
...ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במידות גודל כדור השמש!
אין ספק שהאיש ההוא, זך הרעיון, אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו,
לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה,
וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג!
והטענה השכלית תבאר לו בתחילת המחשבה שהטענה הזאת בטלה!
כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ?
וידע שִעוּר גרם השמש? והקיפה? ומידת שיטחה?
עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מידת חלק מחלקי הארץ???
ועוד יאמר:
איך אפשר זה?! והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק,
ואפילו ראיית גרם השמש על נכון אי אפשר לנו, - ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד!
ואיך יגיע אדם למעלה שיוכל למדוד אותו וידקדק מידתו בשלושה שמיני פעם?!
זה דבר שווא שאין כמוהו!!!
ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות.
|
ספר אלמגסט: כיום בעקבות השינוי בהרשאות של תוכנת פלאש, ההנפשות הרבות שנעשו לספר אלמגסט של תלמי אינם נגישים עוד. קופרניקוס, הוגה הרעיון שהשמש במרכז וכדור הארץ סובב אותו במהלך שנה וסביב עצמו בכל יום (במקום הדיעה שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, נראית זורחת עליה ושוקעת ממנה בכל יום במסלול מעגלי נפתל ומשתנה על פי גלגל בלתי נראה ובתוכו גלגלים קטנים נוספים) הסתמך על המקור היווני שהתגלה בימיו, לאחר שכתב את הערותיו בשולי הגליון על עותק שהיה בידיו הכתוב בערבית ומתורגם מלטינית, שבו היו מספר שגיאות. הנה מחשב תאריכים ותופעות של גרמי השמים באנגלית, על פי תלמי וספרו אלמגסט. הנה סרט המראה את תנועת גרמי השמים, ווהנה המקור היווני |
אבל, כשירגיל נפשו בלימוד ספרי המידות וחכמֹת
מה שהוא ראוי בתבניות הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה,
ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בעניין זה והדומה אליו,
רוצה לומר ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר "אלמגסטי",
אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו טענה אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת,
ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשיעור הזה - או שהשמש היא מצויה.
וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה בתחילה מרחיק הרחקה גדולה,
ויאמין בו אמונה גמורה הנה זה יוכל להיות.
ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה העניין - שיהיה חסר מן החכמות האחרות,
אבל אלא שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם!
והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודים - שהיא מן המדרגה שיעלו בה לאלהיות.
קל וחומר יהיה העניין במי שאין לו חכמה כלל,
ולא הרגיל נפשו בדרך מדרכי חכמות הלמודים,
אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו,
שנשאלהו שאלה משאלות האלהיות שהם צפונות בדרשות,
אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ,
ויקצר שכלו להבין דבר מהם.
הנמשל: המדרשים והצניעות הנדרשת
[עריכה]ועל כן ראוי שנדין הדרשות ההם לכף זכות,
ונטיב לעיין בהם,
ואל נמהר להרחיק דבר מהם.
אבל אלא כשירחק בעינינו דבר מדבריהם?
נרגיל נפשנו בחכמות עד שנבין ענייניהם בדבר ההוא
אם יוכלו להכיל לבותינו הדבר הגדול הזה...
שהרי החכמים: אעפ"י שהיה להם מן התאווה ללמוד
וטוב הרעיון והיגיעה, וחברת החסידים הנכבדים
והרחקת העולם בכל מה שיש בו -
היו מייחסים החסרון לנפשם כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותה,
והוא מה שאמרו: (עירובין דף נג:)
לבן של ראשונים כפתחו של אולם
ושל אחרונים אפילו כמחט סידקית.
וכל שכן אנחנו שהחכמה נעדרה ממנו,
כאשר הודיענו הקב"ה "ואבדה חכמת חכמיו, ובינת נבוניו תסתתר"(ישעיה כט, יד),
ייחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים:
- בחולשת השכל,
- וחוזק התאווה,
- ועצלות בבקשת החכמה,
- והזריזות בבצע העולם,
ארבעת שפטיו הרעים,
ואיך לא נסמוך החסר לנפשותינו כשנעריך אותה עליהם?
ומפני אשר ידעו עליהם השלום בעניין זה שכל דבריהם ברורים ונקיים, ואין בהם סיגים,
צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם
ואמרו (גיטין דף נז:) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת,
ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות אשר השיאתו להלעיג.
ועל כן לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאווה,
ונותן יתרון להנאות המורגשות, אשר לא האיר לבו בדבר מן המאורים הבהירים.
ומפני שידעו אמיתת דבריהם, כילו בעסק ההוא כל ימיהם,
וצוו לשקוד עליו כל הלילה ומקצת היום,
ושמוהו תכלית החכמה, וכן הוא.
ואמרו (פ"ק דברכות דף ח.) אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.
והשב לבך לזה הדבר!
שאם תסתכל אותו על פשוטו תמצאנו רחוק מאד מן האמת,
כאילו ארבע אמות של הלכה בלבד היה התכונה הנדרשת,
ושאר החכמות והדעות מושלכות אחר גוו,
ובזמן שם ועבר ואחריו שלא היתה שם הלכה
הנוכל לומר שאין להקב"ה חלק בעולם כלל?
אבל אם תעיין זה הדבר עיון שכלי,
תראה בו מן החכמות דבר פלא,
ותמצאנו אוסף כלל גדול מן המושכלות,
ואני אבארם לך כדי שיהיה לך דמיון לשאר מה שיבוא לידך
ולכך, שים לבך אליו כראוי: